| 7/2005
זרמים של חיים
היום היתה הפעם הראשונה שהייתי בטיפול.
זה היה במושב אודים. הייתי על הדשא, אחרי 10 דקות שחברה טובה נגעה בי.
אדם חדש נגע בי. הוא מקצוען. ביו אנרגיה קוראים לזה.
הוא לחץ בי בזמן שנשמתי, ובכל הוצאת אויר הוא לחץ בי במקומות.
ואני, אני הייתי עסוק בלנשום ובלהתמסר. להתמסר למגע שלו, להתמסר לקול שלו, להתמסר לידיים שלו, להתמסר לנשימה שלי, להוצאת אויר עם קול, להתמסר. ובכל פעם שהוא לחץ זה כאב. ובכל פעם שזה לא כאב זה הצחיק. ואני התמסרתי ללצחוק, והתמסרתי להבין שהכאב ששם עכשיו לא יהיה שם עוד שנייה, וזה הרגיע אותי ונתן לי להיות עם הכאב שלי. וצחקתי מלוא פי, מלוא ריאותיי, מלוא סרעפתי. והיו מסביבי הרבה אנשים. ועשיתי לט גו כמו שאני אוהב לעשות. וזה היה כל כך טוב.
באמצע הטיפול הוא העלה את שאלת נטייתי המינית. הוא גם אמר לי שיש לי עניין עם אחריות בחיים שלי. הוא גם אמר שאני נוקשה מדי עם עצמי. הוא שאל אותי אם יש לי בעיות גב וצוואר.
בעיות גב וצוואר אין לי. אבל הוא אמר שיש לי גודש של משהו בצוואר. שווה לבדוק.
על נטייתי המינית עניתי לו אחר כך וסיפרתי לו את הסיפור שלי. הוא בתמורה סיפר לי את הסיפור שלו.
כמו קוסם הוא העלה את עניין האחריות והנוקשות אחד אחרי השני, כאילו הכיר את מחשבותיי. הכל ממגע.
לבסוף אמר שאני הין האנשים המשוחררים ביותר שהוא פגש מימיו כמטפל. אמר שאני מתמסר בצורה נפלאה ושהוא התענג מלטפל בי. בשבילי היו כל אלו מחמאות ואישורים לדרכי הנכונה והעובדת ולנקודת ההסתכלות שלי על החיים:
לתת לעצמי להיות, קנאה לחופש שיוצרת ויטאליות, מספקת חמצן לשרירים תפוסים ומפיגה בהם את הלחץ.
כבר אחרי עשר דקות של טיפול (ולא ספרתי) ידעתי שהשתחרר לי הפקק של הכתיבה. ידעתי שהיום בלילה אני כותב פוסט חדש.
היום בצהריים כתבתי אחד ואפילו שחררתי אותו, אבל הוא לקח לי זמן וריכוז ואפילו שיחררתי אותו, אבל החזרתי אותו למחסן שלי. לא הייתי שלם איתו.
יש דברים שצריך לעבור בחיים. אין קיצורי דרך.
חשבתי על החבר שלי עומר היום כשהוא טיפל בי. זה נתן לי להיות שם. והייתי.
מהר מאד הידיים והרגליים שלי התחילו לרעוד. בהתחלה הרגליים והידיים, ואחר כך רק הידיים, תחושה שהלכה והתגברה. זרמים זרמים זרמים. באיזשהו שלב כפות הידיים שלי התכווצו ללא יכולת לפתוח אותן. האגודל שלי נצמד לפנים היד. התחושה היתה מוזרה, אך לא עשיתי דבר לשנותה. לקראת סוף הטיפול הוא העביר לי ידיים על הידיים שלי. הרגשתי מתחשמל. זו באמת היתה התחשמלות. הוא נגע בי וזרמים חזקים שאי אפשר לטעות בהם עברו לי בכל הגוף מעבר למה שזרם לי עד אותו רגע. התרגשתי. ידעתי שאני עובר חוויה חזקה. נשמתי.
אחרי שהוא סיים הוא כיסה אותי והורה לי ללכת לישון. על הדשא. לא זזתי. הוא הניח את ידיי במעגליות על בטני ותחושת הזרמים עלתה והגיעה לי עד הצוואר פתאום. הייתי מלא במחשבות. הייתי מסור לנשימה וללעשות את מה שאמר. הוא השאיר אותי שם, אגודלים קמוצים לתוך כף היד וזרמים בפלג הגוף העליון. אני לא זוכר שנרדמתי. הייתי שקוע בעולם אחר אבל הייתי מודע לזרמים כל העת. לבסוף פקחתי את עיני. באותה שנייה פסקו הזרמים, התעוררתי לחיוך. זה היה מהמם.
הוא הזמין אותי להיות מטופל שלו. שקלתי ברצינות.
למדתי ולימדתי כמה דברים היום. הוא אותי ואני אותו.
| |
גל של מים מנקים
1- לכתוב הוא צורך.
מספיק זמן השארתי את את הפוסט הקודם בראש העמוד.
פוסטים לא עברו מול עיניי.
הגיע הזמן להמשיך. אין בי טינה. איני זקוק לה. טינה נועדה להבטיח את התבססות העבר. קשה להבין את זה, קשה לקבל את זה, קשה לקבל שאנחנו פועלים כנגד טובת עצמינו כשזה מגיע לרגשות שלנו.
2- קנאי לחופש אני. קנאי לחופש להיות. דברים ראוי שיהיו בקדמת הבמה כי הם תמיד בולטים לעין יותר כשהם מכוסים מאחורי חומות של הסתרה. למען-חופש-להיות צריך לומר דברים כי דברים שלא נאמרים מנהלים את החיים יותר מאלו שנאמרים.
ימים של חיים היו לי בימים האחרונים. חיים.
3- אני לא כועס עליך אך לא נשארתי חייב. הדברים שנאמרו לא היו כדי כעס. חכמה גדולה לקרוא אותי בסתר לא היתה במעשייך. טיפשות היא היתה, והזיקה לך.
אותו היום באתי להסדיר כמה דברים, להתנצל על דבר מה שקרה, להציע סגירה כי ידעתי שאת קוראת אותי וידעתי כמה דברים אחרים. לא הסכמת.
4- דעו שתמיד יש עוד אופציה, זהו חוק אצבע. תמיד אפשר ליצור שיחה. תמיד אפשר ליצור השלמה. תמיד אפשר להגליד. פצע הוא לא מחוייב המציאות-לאורך-זמן. צלקת היא לא גורל שארית החיים.
התמסרות היא סוד הבנת הנדסת החיים. התאמנו בהשלמה, התמסרו לה. השלמה היא גל של מים מנקים.
Remember
| |
Self Explanatory
גבירותיי ורבותי, חברתי לשעבר. כן, זו שהייתי איתה בדיוק לפני שנה, עד החודש לפני שנה. זו שפתחה בלוג מאחורי גבי (אחרי חודשיים שהיינו יחד) אחרי שחשפתי את עולמי בפניה (בבלוג) כשהיינו יחד, זו שאיימה עלי ועל יריב חבוט בתביעה משפטית על לשון הרע והוצאת דיבה בעקבות הפוסט הזה, ששלחה עלי את הדוד התמים שלה לאיים עלי בתביעה פלילית. איש בן 70. רק חודשִים אחרי שנפרדתי ממנה גיליתי את הבלוג. אם לא הבנתם מה שקראתם זה לא פלא. בשביל להבין את המקום שבו הייתי כשכתבתי את הפוסט הזה, אתם מוזמנים לקרוא את הפוסט הזה ואת הפוסט הזה. זה המצב בו הייתי אחרי האיום. וזה מה שהבנתי . ולבסוף, מגדלור. יהירה שכמותך. חליל ירוק וחלול עם רגשי נחיתות. את לא תאיימי עלי יותר לעולם. העמדות הפנים שלך לעולם לא יפגעו בי יותר. השפה המשפטית-אקדמית שסיגלת לעצמך כדי לעשות לך בִּילד-אַפּ בחיים האמיתיים אולי עובדת על החברים היקרים שלך בבלוגים ובחיים אך ראוי לדרוך עליה כמו על עיתון משלשום. מי את שתגידי לי מה לעשות? מי את שתתייצבי כאן בבלוג אחרי שאיימת עלי במייל פן אזכיר את שמך שוב. את קוראת אותי מאז נפרדנו. טיפשה. תשיגי לך חיים. לא היית חכמה מספיק כדי להשלים איתי את היחסים האלה, במקום זאת, זרקת את השיחה לזבל. בחרת לסחוב את השאריות של היחסים האלה כמו אבן כבדה על הגב. גם בכל הפעמים שהתראינו באוניברסיטה התעלמת בהפגנתיות. גם אתמול. התעלמות מנציחה. התעלמות מנציחה. והבלוג הזה מנציח אצל מי שלא יכול להתמודד איתו. במקום לוותר עלי כבר מזמן, נשארת פה כקוראת סמויה. נשארת וקראת על כל הבנות, כל הלימודים, כל ההצלחות, כל הכשלונות, כל המאוויים, כל המשפחה, כל החיים שלי. טיפשה. את עשית את זה לעצמך. את עשית את זה לעצמך, כי אין פה אחת ואחד שהיו קרובים אלי כמוך. כל מה שעובר עליך בקשר אלי הוא באחריותך. אני שיחררתי כבר מזמן. לעולם לא תוכלי להתמודד עם השקיפות שלי, היא מאיימת עליך. ההסתרה אצלך היא הדם בוורידים. את מנווטת את האנשים כרצונך.
לעולם לא תהיה לך יותר דריסת רגל בעולמי. אני אותך כבר זרקתי.
| |
תחרות הרגליים הסקסיות- גירסת הפולקע
ביחרו את המנצחת
זוג ראשון
נראה שלהוסיף כאן את התחת רק עוזר לבחירה. בכל זאת, הרגליים מחוברות לתחת לא?
בהחלט זוג איכותי. רגליים וישבנים.
יש סקס.
זוג שני
אין ספק שמדובר פה בבחורה על רמה.
ללא ספקר אני מעריך את הקיפול של הג'ינס. אני בעצמי נוהג ללכת כך הרבה מאד.
העקבים נבחרו בטוב טעם והצבע השחור רק מחזק אותה.
יש סקס.
הבחירה בהחלט קשה בין הזוגות. לכו לפי הרגש אני מציע.
 הצלם
| |
fullife
אני קנאי לחופש, לחופש שלי
אני לא קנאי לעצמאות שלי
אני קנאי לfreedom to be שלי
אני לעולם לא אהיה עוד עם אנשים שלא יכולים לעמוד בזה.
im intense
no, i'm not
relationship with me is
i'm possessive to my freedom to be
i live life with passion
i dream and fulfil
i train to excel life
LIVE STRONG
| |
כמה מילים
המילים נכתבו לצרפתיה שלי.
היום הסתכלתי עליהן שוב. הן הנדסת המחשבה שלוש ושתיים.
הבוקר באמת שהייתי ברקט. כבר יומיים שהייתי שם.
אבל היום בצהריים הייתי ליד אחת שלמדתי ממנה קצת על הקשבה ועל להיות בעולמם של אחרים. דווקא כשאני לא המרכז קורים ניסים. זה היה מעורר השראה. היה טוב. גם סידרתי לי ראיון עבודה למחר.
ואז כשהייתי בשיעור נהיגה הרביעי שלי, קיבלתי טלפון מהעיתון. הם רוצים להחתים אותי. גדול.
אז מחר יום עמוס. גם עבודה, גם לימודים, גם עבודה, ובסוף לקינוח אני מקבל כסף.
הייתי היום בראיון עם שני בני הזוג שלי. אני הוא זה שראיין בעיקר. והייתי טוב. החמיאו לי אחר כך על היכולת שלי.
אפילו החזירו לי קצת את הסומק ללחיים בנושא הזה שנקרא אני.
כשהייתי עם המדהימה בזמנו היא אמרה שזה לא שאני לא יודע שאני גדול, זה שאני שוכח שאני כזה.
טוב, גם היא החזירה לי את הסומק ללחיים.
זו מהיום אהבה את הכתיבה שלי ואמרה לי שאני אתבזבז עכשיו במקצוע שמציעים לי מחר. הקשבתי לה והנהנתי. זה לא כאילו אני לא יודע את זה, זה שאני טיפה מיואש והולך רק כדי להגיד כן, ואז לבחור. אבל קודם להגיד כן.
בעניין הבלוגספירה הגיע הזמן שאראה את התמונה הגדולה יותר, וישנה תמונה גדולה יותר. מט'.
בנוגע אלי, אני בסדר. וטוב לשחרר ככה עצבים לפעמים, למרות שאף פעם לא נתתי לעצמי ללכלך ככה את הבלוג שלי. תמיד יש פעם ראשונה. מו קושלה.
| |
לפעמים אני שונא את הבלוגספירה.
יותר מדי אנשים מכירים אותי, ועל יותר מדי אנשים אי אפשר לסמוך.
יותר מדי אנשים מזדיינים פה, ויותר מדי אנשים מרכלים האחד על השני פה.
יש פה יותר מדי אנשים חולים, ויותר מדי אנשים עם פנים כפולות.
עד שהכרת בנאדם טוב... עד שנראה לך שהכרת בנאדם טוב.
זה יכול להיות מאד מעניין לעשות פה את כל הקישורים בין כולם. זה יכול להיות מאד מעניין.
לאחד מהם יש איידס
| |
עוד שורה
"אני תשושה. אני הולכת למיטה ומקווה שמישהו יצטרף אלי."
| |
חבר משכבר הימים
אז אם מדברים על אהבה אתמול ראיתי ארבעה פרקים של טלנובלה בעם. זה קרה אחרי שראיתי פרק אחר ומאד נהניתי ממנו. מישהו ראה פעם שני הומואים מתנשקים בעיניים? התמכרתי.  אגב אהבה, אישתו של ההומו המנשק (בסדרה כמובן), אחת מלאני פרס נצפתה אתמול בברקפסט קלאב. עוד נצפתה אחת דוגמנית בשם נטלי. והאחד והיחיד- רענן.
| |
עוד לא דיברנו על אהבה
הרבה אנשים מדברים פה על אהבה לאחרונה. אני אתה את הוא היא אנחנו אתם אתן הם הן ונראה שאהבה זו המילה האחרונה בתחום הרגש. כולם רוצים אהבה, כולן רוצות אהבה, כולם רוצים להתחבר, כולם רוצים הכל או לא כלום והצד השני כמעט תמיד פוחד מהכל ומעדיף את הלא כלום הבטוח שביד הימנית.
וכל אחד מוצא את עצמו באיזשהו מקום אין דה ביג פיקצ'ר, חי את חייו, מקווה שיום אחד, יום אחד, הפאזל יורכב, הקליק יוקלק והתמונה תהפוך שלמה,
אבל השאלה היא איך חיים את הדרך.
אתמול ושלשום יצאתי לבילוי עם חבר. אותו חבר, מקומות אחרים. בהתחלה היינו בפרישמן פינת דיזנגוף. אחר כך היינו בבר גיורא. אתמול הלכנו לברקפסט קלאב. נהניתי בכל אחד מהמקומות האלה, אבל בסופו של דבר גם נזכרתי שקשר, שלא לדבר על אהבה, מוצאים רק בחיים האמיתיים, כשנפגשים עם חברים, דרך בני משפחה, אנשים מהעבודה, בסופר במקרה, בטיול להודו, לסיני, באוניברסיטה, זה לעולם לא תחת שוק הבשר הביקורתי.
הנה אתמול התחלתי עם אחת. לא היה לנו על מה לדבר, המשכנו הלאה, היא הלכה. הגיעה אחרת. שאלתי אותה אם בא לה לרקוד. אמרה שהיא כבר רוקדת. המשכתי הלאה, ניגשתי אליה שוב, אמרתי לה שליד המדג'ה יש יותר מקום. היא אמרה בוא נלך. רקדנו ורקדנו. סקסית על עם גוף אלוהי, בלונדינית שנראתה ונשמעה אינטליגנטית, עם ברק בעיניים. רקדנו ורקדנו עד שהיא אמרה לי שאני צעיר מדי בשבילה. אחר כך שאלתי אותה אם היא לא נותנת צ'אנסים. היא ניענעה בראשה ואמרה שזה לא אני זו היא, נענעתי בראשי בציניות. עצרתי את הריקוד, נשענתי על הקיר וצחקתי לעצמי פנימה והחוצה, צחקתי חזק חזק. כשיצאתי משם הבנתי שהיא צדקה. זה לא אני, זו היא.
ועוד לא דיברנו על אהבה.
קישור: מלה
| |
זה תקף גם לגבי השדיים? (נאמן למקור)
שאלה: אני בן 14, איך מאוננים? ואיך מודדים את הזין, לפי מה? תודה מראש תשובה:הוראות למאונן המתחיל: 1. תוריד מכנסיים-קשה לעשות דברים עם מכנסיים עליך (זה אפשרי, אבל אתה רק מתחיל) 2. חשוב על השכנה ממול, או כל בת אחרת שעושה לך את זה  3. הסתכל באיבר מינך (=זין) מתעורר לחיים, חכה עד שהוא מתקשה. 4. תפוס אותו עם היד (לא חזק יותר מדי) והתחל להעלות אותה למעלה למטה... שפשוף נעים. איך לבדוק אורך? אותי לימדו בכיתה א' איך מודדים אורכים, עם סרגל. אבל למה לך למדוד עכשיו? o_O אתה עוד קטן, וגם הוא...אבל אין לך מה לדאוג! זה הקטן יהיה גדול! שאלה:כמה זמן לשפשף? תשובה: אייקון צוחק תשובה: עד שיצא החלב תשובה: got milk? תשובה: זה תקף גם לגבי השדיים?
| |
פוסט לילה
האמת יומני, התחלתי עם איזו עלמה. רק אחת. עלמה אחת.
כבר המון זמן לא יצאתי לבלות... אני מתכוון... ככה, לצאת לבלות, לשזוף עיניים בפרצופים יפים ובמחשופים...
תדענה בנות עירי שפחות משמעניינות אותי עיניהן, פרצופן ושדיהן מעניינת אותי שפת גופן והמבט שבעיניים.
באמת שזה הדבר היחידי שם, אחרת אני כמו עלה יבש... הולך אחרי שקרים חברתיים שגם הן מאמינות בהם לצערי.
המקום הראשון שהייתי בו היה לבני גילי ומעלה. שם ראיתי את הראשונה, והיא הסתכלה לי עמוק בעיניים עת המתנו בתור שבמזדרון האנשים. רק הסתכלנו. אז היא המשיכה ולאחר- הלכה.
במקום השני הגיל צנח אל אזור האפטר. לא שהיו שם חיילים או חיילות, הם היו באזור הדמדומים של הפסיכומטרי כך נראה ואוי הרגשתי מוזר.
אך בשונה מהפעם הראשונה, המרתי את הביקורת המרחיקה שלי בסקרנות תמימה ואקטיבית וירדתי למטה לראות מה יהיה.
מיד אך מיד ראיתי אותה מחייכת ואכן לקראת סוף הערב גם שאלתי אותה על עתידינו, אך מיד גיליתי שלא רק שאני לא היחיד שעשה את זה באותו הערב, היו רבים לפני וכבר אחריי עמדו בתור לשם כך.
ואני לא רגיל. כל כך מהר התרגלתי לזו שאהבתי כל כך מהר, זו שהיה לי נוח איתה כל כך מיד, זו שהיתה פרץ של נשיות בוגרת ובשלה. ומבוגרת-
כן, היא היתה מבוגרת, מבוגרת אולי מדי, אבל ילדה שנתנה לעצמה להיות ילדה לידי, ומבוגרת שנתנה לי לתת את מבטחי בה, אחת כזו שכשפתחה את הדלת חייכה אלי בכל פעם, ממש כמו בפוסט ההוא מפעם, והפה שלי שנפער בכל פעם מחדש מיופיה שפשוט המיס אותי.
לא קל לחזור למחוזות גילי הפושטק.לא רוצה לחזור.
אני יודע מה אני רוצה, אני גם יודע מתי זה יקרה, זה לא יקרה בקרוב, זה יקח עוד כמה שנים,
אבל זה יקרה,
והיא תהיה בדיוק בגיל המתאים- זה שתמיד התאים לי.
| |
אני במטבח עם רומי, מנקה ארונות מטבח.
אתמול התקשרה אלי חברה משכבר, גרמה לי לחייך.
היום הציעה לי חברה הצעה ושמעתי בקולה (אני אוהב אותך), ואז הלכתי ובתקשרתי לזו שמכבר אחרת. היא שמחה, אני שמחתי. היה מגניב.
קודם דיברתי עם חבר מהלימודים. הוא שמח אני שמחתי.
ורומי שלי מתוק, הוא עדיין באחריות. הולך לקבל טיפול מהחברה שבנתה אותו.
יוצאים לבלות היום.
אולי נפגוש איזו עלמה
| |
דיברתי עם חברה משכבר הימים... גיליתי לשמחתי שאני לא לבד במצב בו אני נמצא , זה עודד את רוחי
| |
תמונה ומילה
נשארתי בבית. ביטלתי התחייבויות.
אני הולך לשכב במיטה ולקרוא ספר.
חשבתי על בלוגים של אחרים, חשבתי על זה שכל אחד מביא משהו מיוחד משלו, וגם אני, כי פתאום חשבתי לעצמי שהבלוג שלי לא כל כך ממוקד, או שאני לא כל כך ממוקד, ואז חשבתי על זה שוב...
היום ומחר אין לי כל כך מה לעשות.
עד המבחנים הקרובים שלי כל מה שיש לי זה ללמוד אליהם וללמוד נהיגה, ואולי כבר בשבוע הבא יהיה לי הטסט.
ולחפש עבודה.
התמונה הזאת, בחיי שלא נגעתי בה. האדום הוא אדום אמיתי, והירוק הוא ירוק אמיתי.
העריכה היחידה שעשיתי היא לחתוך בקצוות.
מדהים ביופיו.
מוהנק. מדינת ניו יורק.  | |
תמונה מול השמש
אחת התמונות שחבל לי שיצאו כמו שהן יצאו, ומדהים איך שהן יצאו.
נתיבות, יום שני השבוע.
| |
עד מתי. טור שלא פורסם. אני מביא אותו כאן
עד מתי
הייתי בנתיבות. הגעתי לשם ברכבת אחרי שהמשטרה עצרה את האוטובוס שלי בצומת קאסם. נסעתי בטרמפים דרך השדות באזור שדרות ונתיבות. ראיתי את המפגן המרשים והעצמתי של הנחישות הדתית-לאומית-ימנית בעד ארץ ישראל כמו שאתם רואים אותה ויש לי רק כבוד לסדר המופתי ולשקט ששרר שם ליד קברו של איפרגן. מעבר לכך, אחרי שהייתי שם אני מקנא ביכולת הארגון שלכם ומקווה שהשמאל ילמד משהו מכל העסק הזה, כי בין השאר, גם דמוקרטיה מופתית היתה שם.
אך ידעו היושבים בכפר מיימון שיש חוק בישראל, יש שומרי סף, יש זכות לכוחות הבטחון להגביל את תנועתם של המפגינים. אל יתממו היושבים, מתונים או קיצונים, שהמשטרה וכוחות הבטחון נערכו בצורה כה נרחבת כמו זו ושהפעם הורידו את הכפפות מול הימין הזועם.
אל ידברו על דמוקרטיה היושבים במיימון. כשהימין הוא זה שהלך עם ארונות קבורה- המשטרה איפשרה. כשהימין הציג את רבין במדי אס אס- המשטרה שתקה. הימין הוא זה שממנו צמחו "עשבים שוטים", ממנו צמחו קיצונים ורק ממנו יצאו משיחיסטים שהלכו וריססו מתפללים מוסלמים. האם אלו באמת עשבים שוטים? יותר מדי פעמים עצר החוק את עצמו מלהגן על המדינה. כל אותם כינויי גנאי, כל אותן כתובות גרפיטי, כל אותם מטעני דמה שפתאום מונחים בתחנות אוטובוס- עד מתי צריך להתאפק מול דורסנות צבועה בשם הסבלנות הדמוקרטית והזכות להפגין?
עברתם את הגבול.
| |
לדף הבא
דפים:
|
כינוי:
יוזף ברויר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
