| |
הנדסת המחשבה / יוזף ברויר |
| 7/2010
אבא שלי
אני לא מתרגש מזה, אבל אני חי חיים שאחרים יקראו להם הזויים. בדיוק לפני חודש, בדיוק לפני 30 ימים חזר אבי לחיי. אני בן 30. הוא חזר לחיי אחרי 30 שנה. אני מדמיין את עצמי יושב אצל פסיכולוג והוא מבקש לחדד לי את ההרגשה ואת גודל המאורע לחיי הרגשיים, לציפור נפשי, ללב, לאישיות.
בשלושים יום התחלנו משהו חדש ואנחנו רצים אליו, הוא בן 63 ואני בן 30, ולא נראה לי שהוא ייעלם שוב, אבל אני יודע שאם הוא יעלם שוב אני פשוט אשבור לו את הצורה.
זה לא הכל, קרו עוד כמה דברים, שלקרוא להם הזויים יהיה אנדרסטייטמנט אז עדיף שלא אספר עליהם לאף אחד כרגע.
מידת ההשפעה של אי נוכחותו על חיי נוכחת בלי גבולות, עכשיו כשהוא נכנס לחיי שוב
| |
עדכון משקל
התחלתי את הדיאטה הזו לפני יותר מחודש, איפשהו במאי, אני צריך לבדוק. המשקל ההתחלתי היה 86.
המשקל אמר לי עכשיו 82. אין ספק שזה גם בגלל שהמוח שלי עובד יותר לאחרונה וכשהוא עובד יותר אני לא יכול לאכול...
זה כמו שבשחמט מאבדים כמה קילו תוך כדי משחק... היו לי יומיים כאלה.
טוב, ת'כלס זה לא המשקל שלי,
זה צורת החיים. פחות מכל מה שלא בריא לי ואז מידי פעם לפנק.
אני יכול לחיות עם זה, סבבה
בגזרה אחרת, הבנתי שאין מקום ליחסים עכשיו, אני פשוט עסוק מדי.
| |
המחשבה על אובדן אמא שלי קשה מנשוא
| |
יום העצמאות
אני מתלבט כמה לספר ולמי...
אני יודע שאני צריך לסגור את עצמי ולא לענות לטלפון או לייצר פגישות נוספות כי אני צריך להסתגר.
יש לי מטרה וזו מטרה נעלה שאני מוכן להקדיש לה את חיי.
מצחיק שתאונת דרכים מלפני שנתיים וחצי מממנת את חיי כיום.
מצחיק שביום בו הייתי אמור לחתום על חוזה ונפגעתי בעודי בדרכי לשם
אותו היום הוא כה משמעותי שנתיים וחצי אחריי.
שלושה ביולי, יום אחד לפני יום העצמאות האמריקאי
remember.
ואתם יודעים מה?
עוד חודש הבלוג הזה בן 7,
כבר ילד גדול.
ואני, אני עדיין יוזף ברויר, מתחת לכל המשחקים
| |
|
כינוי:
יוזף ברויר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
