| 8/2005
לפעמים: סיכום חודש
אני לא מתבייש להגיד, זה היה חודש זוועתי.
כדי לכתוב את הפוסט הזה עברתי על הפוסטים שקדמו לו מתחילת החודש וקיבלתי חררה.
מעולם מעולם לא עברתי מה שעברתי בחודש הזה, ולמזלי כתבתי הרבה ממה שהרגשתי אז יכולתי לשוב לזה,
רק שלא ממש יכולתי לקרוא, קיבלתי בחילה. לא שלא כתבתי טוב. כתבתי טוב. כתבתי בצורה חדשה לי-
כתבתי מתוך פגיעות, כתבתי מתוך מקום של חולשה, כתבתי ממקום של שבריריות, מתתי לקמול.
מעולם לא כתבתי כך וכל פוסט רק קירב אותי למקום הזה בו כתבתי יותר מתוך עצמי כדי להוציא מעצמי את הדבר הזה שכל כך מחבר אותי לבלוגים אחרים בהם כותבים כך. עכשיו מסוף החודש אני יכול לומר שהרבה אנשים חדשים התחילו לקרוא את הבלוג שלי, היו לי גם הרבה יותר תגובות. ניחא.
זה היה חודש בו רבתי עם אמא שלי ועם אחותי. זה היה חודש בו התקבלתי לשתי עבודות ואפילו לא נכנסתי אליהן.
זה היה חודש בו כמהתי לאהבה או פשוט לחיבוק ולא היה לי ממי לבקש
זה היה חודש בו עשיתי עם עצמי חשבון נפש לגבי האנשים שאני משחרר מהחיים שלי
זה היה חודש בו עשיתי קרחת רק כי שנאתי את מי שאני
זה היה חודש בו נכשלתי במבחן באוניברסיטה
זה היה חודש בו כתבתי 14 נקודות ממש טובות על עצמי
זה היה חודש בו ביררתי את החזון שלי וזה היה חודש בו גם עשיתי תכניוץ
זה היה חודש בו פגשתי מישהי ואני דלוק עליה
זה היה חודש בו הכמיהה שלי לאהבה התמקדה באישה אחת
זה היה חודש של נסיעה לירושלים ולגדר ההפרדה
זה היה חודש של תמונות ירושלמיות מהממות
זה היה חודש של הינתקות מעזה ומראות בלתי נשכחים
זה היה חודש בו שנאתי מתנחלים רעים והרגשתי אהבה למולדת
זה היה חודש בו חיפשתי עבודה והעבודה לא חיפשה אותי
זה היה חודש בו חיכיתי לפטור שלי מתיאוריה חודש שלם
זה היה חודש בו הכרתי את אביתר בנאי מחדש
זה היה חודש בו התחלתי לשחק פריזבי בצורה קבועה
זה היה חודש בו פגשתי אקסית שלי והלב שלי נסגר ברגע שהבנתי שזו היא
זה היה חודש בו הייתי מחובר לבלוג שלי והוא היה החבר הכי טוב שלי
עכשיו כשאני קורא את זה אולי זה לא היה חודש כזה נורא, הרגשתי רע אבל הייתי פרודוקטיבי
החודש הזה תכף נגמר
בחצות אני אגיד שלום ואקבל על עצמי את החודש הבא,
מסתבר שאני מאמין באמונות טפלות, לפעמים
| |
לזכור
סוף החודש מתחיל להיראות טוב יותר. החודש הכי זוועה שהיה לי. אומרים אוגוסט, אומרים אב... הנה מתחיל חודש חדש...
לא לפני שאסכם את החודש הזה. גם לו צריך לתת כבוד. ולזכור.
| |
3108 Blog
איך יודעים שזה היום האחרון של החופש הגדול?
רואים את הפרק האחרון של מרקו. הוא שר מהלב
ואפרופו- בלוג תמונות מדהים, לכבוד יום הבלוגים- בלוגלרי
| |
7 נקודות על המצב
יריב כתב ביומן שלו שבישראבלוג יש 27% גברים. זה העלה לי מחשבה על חלק מהנשים בחיי.
1- נשים הן רוב חיי. יש הרבה נשים שלא מדברות איתי. בחצי אחד של הנשים- חלקן כועסות עלי, לחלקן ירד ממני כנראה, חלקן עסוקות בחיים שלהן חלקן מדוכאות מעצמן. החצי השני לא ידוע לי.
2- לא להיות בקשר עם כל כך הרבה נשים מוריד את הנפח של העולם שלי לנפח קטן מאד, דבר הגורם לי לרצות לחפש עוד נשים, למצוא אותן, להתחיל איתן קשר ורק אז לראות איזה קשר הוא זה בדיוק.
3- כמעט אין אישה שנמצאת או היתה איתי בקשר שיחסים אינטימיים איתי לא היו מעורבים בדרך. כך או כך, אחרי היחסים האלה אנחנו בוררים את האפשרויות שלנו, אני והיא. בדרך כלל שני הצדדים רוצים להישאר בקשר של אחרי. (אם אתם קופצים עכשיו ואומרים שזה לא משהו שעובד תבלעו את הלשון). בדרך כלל אני הוא הצד המסכים להיות בקשר של אחרי, ולא בגלל שאני באמת מסכים כמו כי הציעו לי אלא פשוט כי היא העלתה את זה ראשונה. אני כמעט תמיד מסכים. אפשר לומר שאני הסכמה אוטומטית. אני תמיד רוצה קשר. עם כל אחד, וכל אחת. כמעט. אנשים לא יודעים לשמור על קשר. אנשים אחרים לא יודעים. אבל בגלל שמבחן התוצאה מראה לי שהמעיין שלי יבש- סימן שגם אני עושה משהו שלא עובד. דיכאון.
4- היום הייתי אצל אחד מצלמי הסטילס הכי טובים שיש היום בארץ. אחד מהכי מפורסמים. הראיתי לו תמונות שלי. עשיתי טעות ולא התכוננתי מראש עם תמונות ופשוט הראיתי לו מכל הבא ליד. (לא יקרה שוב). אהבתי להיות שם בסטודיו הענק שלו בתחנה המרכזית אבל יצאתי משם מרגיש קטן ומיובש ולא בגלל שהוא עשה משהו.
5- מצב רוח הוא דבר שחולף. דיכאון הוא דבר מתמיד. כבר זמן רב, לפחות חודש שמצב רוחי, במילים פשוטות, על הפנים. החודש הזה היה נוראי נוראי נוראי בשבילי. חיפשתי עבודה, הפסדתי עבודות, אין לי כסף, אני בבית, אין לי תעסוקות (יש לי לעשות דברים ללימודים, וחוצמזה כלום) ואני לא מצליח לזוז.
6- לעומת זאת, אנשים רוצים לשחק איתי כדורסל, אנשים שמחים לשחק איתי פריזבי ואנשים מעריכים את הצילומים שלי. אה כן- אני יוצא עם בחורה ואני דלוק עליה.
7- אני מבטיח (לעצמי) לקנות מתנות לכולם כשאני אצא מזה. גם אם זה יקח קצת זמן.
| |
על יום אתמול
התחלתי לעשות לי מנהג- לישון בספה בסלון.
חזרתי מכוכב נולד. חברה שאני עוד לא מכיר סידרה לי כרטיס. על הדרך מסתבר שעיצבנתי אותה קשות. כהרגלי עשיתי עם עצמי רגשות אשמה ואני מקווה שלא תּׁאבד לי- קובי, סליחה!
התחלתי לעשות לי מנהג- לישון בספה בסלון.
לא התחשק לי להתקלח, לא התחשק לי אפילו להרים את המצעים מהמיטה המסודרת שלי כדי להיכנס אליה.
התפשטתי, ופשוט נשכבתי בסלון. פעמיים במשך הלילה התעוררתי. לא הזיז לי. בחמש בבוקר התעוררתי סופית כדי לעבור למיטה השנייה, אבל עדיין לא שלי, בחדר השני שהיה קריר יותר.הגמר בכלל לא היה מעניין. ובסופו של דבר, שוב, כמו בהתחלה, זו חבורה של אנשים שבאו לתחרות כישרונות. זה כל מה שזה. אז מה אם ממנפים את זה לדרגת אלילות? אפילו התמונות שלי יצאו לא מעניינות, למרות שיצאו היטב ברובן. זה היה פשוט לא מעניין.
הרבה יותר עניין אותי להתעסק בלראיין אושיה בתחום מופע הקולנוע של רוקי.
אתמול הבנתי שיש הרבה תחומים שמעניינים אותי ושאני לא יכול להבין את כולם מבפנים. יש לי תחום אחד או שניים שאני יכול לכתוב עליהם את הספר (כמוהו בתחומו) וזהו; אחרת, זה רק להקשיב לאחרים מדברים מעולמם, תענוג צרוף לאנתרופולוג.
בין השאר סיפר לי המרואיין שלי שברוקי יש הרבה פרדוקסים, הרבה Do's and Don'ts, שיוצרים פרדוקסים למי שמסתכל.
אחד המשפטים שאמרתי אתמול בראיון בהקשר הזה היה שפרדוקסים הם חלק מהחיים, הם בונים אישיות. הוא מאד אהב את זה, ועדיין
כשאני יוצא מזה אני קונה מתנות לכולם. קודם כל לי, למרות הפרדוקסים
| |
7 נקודות על המצב
אַלף) חברים הם מצרך נדיר. הם מצרך נדיר.
בֵּית) עכשיו משאמרתי את זה, אני רוצה להגיד שנורא בא לי לקנות את החצאית הזו ששמתי עליה עין לפני שבועיים בנו לוגו. היא מתאימה לי כשאני לובש ג'ינס למטה, זה מרחיב לי את המותניים והופך את החצאית לראויה. מעבר לזה שהיא מכותנה נעימה ולא מבד מעצבן. גברים צריכים ללכת עם חצאיות. אין סיבה שלא.
גימל) היום בבוקר שמעתי את המשפט הכי מדהים ששמעתי לאחרונה:
אם יש מישהו שצריך להיות סבלני במיטה זה נשים... עם כל זה שיש כאלה שלא גומרות פה ולא גומרות שם ועד שהן גומרות... נשים צריכות להיות סבלניות (עם הגבר).
דַלת) אתמול הייתי בנמל תל אביב. עשו שם סידור מחדש של כל גב הנמל. כמעט שום דבר לא נראה כמו שנראה פעם. שתיתי שייק ליצ'י. זה מין שייק כזה של מקום שהפירות בו מסתכמים בליצ'י ותמר. על בסיס חלב.
הֵיי) היא נגעה בי כמו שאני נוגע
וו) עשיתי לעצמי רילקס על המקום (מלשון לט גו) ונגעתי בחזרה
זין) אני הולך לקחת את העבודה. אני לא הולך לחכות עד הערב בשביל זה. זה קרה לי פעמיים. פעמיים יותר מדי.
________
תוספת: התקשרתי להגיד שאני לוקח את העבודה. הוא שמח ואמר שכשתתפנה לו עבודה הוא יקרא לי (כמו שאמר בראיון).
אני שונא שמזמינים אנשים לראיון כדי להגיד להם שהם על standby למקרה ש.
| |
שר מהלב באמצע הכפר- ביקורת קליפים
תנו לו צ'אנס הוא שר מהלב / ביקורת קליפ
תנו לו צ'אנס הוא קליפ שבתחילה נראה מצחיק ושתופס מעצמו יותר ממה שנועד להיות בתחילה. אחרי כמה שניות, כשאנחנו קולטים שהשוטרת היא בעצם גברת פרקליטה... זו שרוצה לרדת לרענן ... או אז התחיל הקליפ להיות שמח כשאושיות כמו אדיר מילר (?), דודו טופש (??) ויגאל שילון (???) מבצעים הופעות אורח כשבסיום חייב להתקע שם הצביץ דוד ד'אור.
לסיכום: אהבתי.
הפעם כשוטרת / החברה של רענן
אמצע הלילה בכפר / ביקורת קליפ
הראל הראל נותן אותה בשיר פרי עטו וגיטרתו בקליפ א-לה כל הכבוד לצה"ל / אני חולַה על התחת של החבר החייל שלי.
אנחנו מקבלים טעימה מיחידה 36 (אין דבר כזה) ששולחת סמס לחייל המובחר שלה באקט א- לה זין על הבטחון שדה.
נותנת משחק טוב החברה של הראל הראל עם פנים עצובות כשהוא מוקפץ.
פוגע בקליפ שהיא מתקשרת אליו והוא מחזיק את הפלאפון בתיק שלו כאילו החיים שלו לא בסכנה בבית ג'אלה.
שיר חמוד, נשקים אמיתיים (נשק צלפים ועוד אי אילו מ-16 למיניהם). מה שכן- לעולם לא תיראו חיילים בלי קסדה במצב כזה. אנחנו לא בהוליווד.
לסיכום: אהבתי גם.
 מויאל / קרבי זה הכי, אחי (רק שמור על בטחון שדה באמאש'ך)
| |
דמיון מודרך לגבר
אתה יושב בבית, ממתין.
נוגע בעצמך קצת. מלטף, ממשש, לא יותר.
אסור לגעת אתה כופה על עצמך, חכה, אומר לעצמך.
בדמיון אתה הולך למיטה
היא על ארבע ואתה מאחוריה, אתה מחזיק בירכיים שלה ומדמיין אותך מעליה
היא עוצמת עיניים, אתה מסתכל עליה
מפסיק וממשיך מנקודה אחרת, הירכיים שלה משגעות אותך כמו שלא קרה אף פעם
עוד רגע אתה גומר והיא תופסת אותו ואתה מעוצת הרגישות פולט צעקה ומתקפל כולך
אתה שמח
| |
פוסט לגברים
מכירים את זה שאתם יודעים שבלילה אתם הולכים לשכב עם מישהי?
בבוקר אתם מגלים שאתם חרמנים, בצהריים אתם שוקלים להתענג לבדכם
ואתם רוצים להחזיק את עצמכם כי...אתם יודעים למה
לפנות ערב אתם מטפסים על הקירות... ולגעת בעצמכם ... אתם יודעים שעדיף שלא כי עדיף להתפוצץ בערב מאשר לבדכם.
ואתם מחכים
אני שונא את זה
| |
2808
שלחתי מיילים ופקסים למי שהייתי צריך לשלוח השגתי לי ראיון אחד לסמינר ליום שני הספקתי להתחרמן משיחת טלפון הבנתי שאני הולך ללמוד קצת פוטושופ כדי להיות אפקטיבי בתכנה הזו (בינתיים אני רק מדבר) ובערב יהיה לי ממש כיף (שלוש נקודות) ואפרופו, 3108blogday
| |
בטחון בתנועה
גבירותיי ורבותיי, יומני היקר
פוקוס. ורזולוציה גבוהה.
אני שונא להישאר במקום אחד. אני אוהב תנועה.
בטחון בתנועה. עשר שניות וללכת
| |
עוד שיחה
אני מוצא את עצמי בזמן שיחות איתך לא אומר דברים שאני בדרך כלל אומר.
לפעמים אני מרגיש עצור, ושאת שופטת אותי שאולי קצת משעמם,
שאנחנו מדברים עוד ברמת ה"מה עושים" וכדומה, ולא על דברים גדולים, כמו שאני יודע שאפשר,
אבל אני נותן לזה להיות, לא דוחף, אין לי מה לדחוף, אני נותן מקום,
אבל גם מסתיר את חוסר הבטחון שלי לגבי זה, דואג להיות נעים, אבל בטוח, ברמה הנכונה,
מיישם את עיקרון הרטט, אבל מרגיש אותו בעיקרבתוכי
האם זה בגלל שאני מחבב אותך?
| |
שיחת בוקר
אני מתגעגע אליך.
עוד לא נסעתי.
אז מה?
קודם נוסעים, אחר כך מתגעגעים.
ממתי יש לזה חוקים?
| |
איש הרס. ביקורת פסקול
הזמר האהוב שלי החליף תסרוקת
אני עומד לקבל את אחת מהורסיות הכי טובות שלו של הופעה חיה על דיסק. כל הדיסק של סטינג בעצם.
מדובר בפס הקול של הסרט, ובאופן מפתיע הפוליס כתבו את השיר הזה demolition man לפני הרבה שנים.
הסרט אגב משנת 1994.
אילו שירים אפשר למצוא הדיסק:
demolition man בביצוע סטינג- גרסה מחודשת וחשמלית לשיר הישן של הפוליס. כיף להתפוצץ איתו.
King of Pain- הגירסה הכי טובה EVER מכל הגירסאות שלו, בכל הדיסקים ובכל ההופעות החיות. אין גירסה טובה יותר של השיר.
Shape of My Heart- ביצוע מושלם בהופעה חיה
Love is Stronger than Justice- ביצוע חי מצויין לשיר לא מצויין. עושה את השיר נסבל ואפילו כיפי.
בטח שכחתי שיר... לא נורא.
חבל שאין לקנות אותו בארץ
| |
מרחב של קבלה
הלכתי היום לסלונה. הגעתי באיחור אופנתי של שעה רק כדי לגלות שאני מקדים בחצי שעה בערך. אף אחד כמעט לא היה. לא הכרתי אף אחד. ראיתי את האוצרת שרצתה ממני תמונות ושלבסוף לא לקחה מהן. ראיתי את רוב התערוכה. לא אהבתי אותה, חשבתי שהיא בינונית. לבטח הייתי מתבלט שם בעבודות שלי. אולי עדיף שלא.
בצורה מפתיעה ומדליקה הסתפחה אלי אישה בת 34 והעבירה איתי שעה שלמה. היא היתה מאד נחמדה ודיברנו על המון דברים. קצת עלי ויותר עליה ועל המשפחה שלה. במילים הראשונות שלה היא יידעה אותי שיש לה עבודה מכניסה, שיש לה אוטו מהעבודה, שהיא אוהבת ליסוע לחו"ל (כי היא יכולה) ושאתמול היא קנתה לדייט שלה גלידה. אותי היא הזמינה לכוס מיץ תפוחים אחרי שהצעתי לה שנשתה משהו. טוב.
היא היתה מאד נחמדה, אך לא עניינה אותי באופן כולל. זה לא הפריע לה לשתף אותי בחיים שלה וזה לא הפריע לי לספר קצת עלי ולהציע לה אימון קטן על אחותה הקטנטנה מבית מדרשי. היא האזינה בקשב רב והבינה מה עליה לעשות.
מה שהפתיע אותי מאד הוא שהיא שיתפה אותי בחיים שלה. אדם זר אני, והיא פשוט לקחה אותי ביד מהכניסה וישבנו ודיברנו שעה. הערכתי אותה על זה. צריך אומץ, או להיות משוחררים מאזיקים חברתיים כמו אלה.
רציתי אחרת באותו זמן אבל הבת 34 המשיכה לדבר. אחד הדברים הכי חשובים שהיא אמרה לי כששמעה שאני רוצה להתפתח בצילום היה "אתה הולך להישאר בבית עוד הרבה זמן". יש אמת בדבריה, ואולי אמרה זאת מכל מיני סיבות אגואיסטיות או לא, אבל הפצצה נפלה.
הגעתי הביתה לחדר המסודר שלי מאתמול, מחקתי את הלוח המחיק שלי מהכל. בהיות המח הכלי המרכזי בחיי הייתי חייב לעשות סדר במחשבות, אחרת יש לי המון בלגאן ואני לא יוצא ממנו. שעה ועשרים כתבתי על הלוח את הכיוונים עם האופציות שראיתי לנגד עיני.
לפני כן המצאתי לעצמי אפשרות. פוקוס. הקשר.
ההקשר הוא ביטוי עצמי והתפתחות.
מתוך זה פתאום ראיתי שעתון המשרות קורץ יותר ושאני מוצא יותר משרות להגיש אליהן קורות חיים. פלא?
לא פלא. אימון.
| |
ארץ יהודה
קצת שמאלה מהתמונה הקודמת, בשביל סו.
הוספתי קצת גירעון בשביל הרומנטיקה:)
| |
בוקר טוב
אחחח, איזה יום יפה , איזה בוקר יפה...
| |
ירושלים
חיכיתי שתהיה לי מצלמה שתנציח לי את היופי הזה.
האמת? אני פשוט אוהב את הכיפה הזו, היא כל כך יפה, עומדת שם באמצע
| |
לדף הבא
דפים:
|
כינוי:
יוזף ברויר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
