הנה מגיע יום חדש וכל מה שהיה אתמול- מת

תראו למה הפכתי.....
האמת, שבהתחלה הייתי:

מייאו חתולה.

(ונראה אתכם מגיבים לזה בחכמה כמו לקודם.... נראה אתכם)

Kosh: they are a dying people, you should let them pass

Sinkleir: who, the Narn or the Centaury?

Kosh: YES

והפן השני לזה, שאתמול אני נכנס הביתה, אחותי בטלפון מניו יורק. היומולדדת שלה היה לפני יומיים.

מה שלומך טוב, טוב, מה קורה, יופי, פנאן, את באה לארץ בדצמבר, כן, יופי , יופי, אני בהריון .

ילד ראשון, היא בת 31, זה תמיד היינו אני היא ואמא. אפילו עכשיו כשהיא נשואה, הגיס שלי, בעלה, הוא קרוב לנו, אבל בשבילי רק היא משנה, למרות שהוא אהוב והכל. עכשיו אני הולך להיות דוד יוזף. חבל שהילד יוולד בתקופת הבחינות שלי. טוב, מה זה בחינות לעומת שאר החיים.

איזה קטע הא?

החיים מערערים אותי.

הקרירות הסתווית מערערת אותי כי היא מזכירה לי ילדות מאושרת ואבא חי. הרוח מערערת אותי כי היא מריחה לי כמו נואיבה של פעם. הענבים במקרר מערערים אותי כי הם מזכירים לי פוסט שמישהו פעם כתב עלי. הפנים שלי מערערים אותי כי אני מביטה במראה ומזהה סימני זקנה. השנאה שלכם מערערת אותי כי היא ממלא אותי בזעם מיני. הגוף שלי מערער אותי כי אני מבחינה כיצד הוא משווע להתמלא בפרי אהבתי לאחר. הביקורת שלכם מערערת אותי כי היא מחלישה. הקלות מערערת אותי כי היא זרה לי. החגים מערערים אותי כי הם סמל לזמן שחלף ולבדידות המייגעת. צלצול הטלפון מערער אותי כי הוא נעדר ואני לא מצליחה להבין מדוע. הכאב מערער אותי כי כל מה שאני לוקחת נגדו לא עוזר. החרטה מערערת אותי כי היא שלי. העוצמות מערערות אותי כי הגוף שלי קטן מלהכילן. העיניים שלכם מערערות אותי כי הן בוחנות אותי עד דק. הכישרון שלי מערער אותי כי הוא לנטל. המוח שלי מערער אותי כי הוא עושה רעש כשהוא עובד. הגורל מערער אותי כי הוא לא ידוע. הלב שלי מערער אותי כי הוא מרגיש תדיר. הדאגה מערערת אותי כי היא מיותרת. המוזיקה מערערת אותי כי היא מעוררת תחושות באנליות כל כך. העתיד מערער אותי כי הוא שם, ממתין ומצפה ואני לא יודעת אם יש בי כוחות לגלות מהו טומן בחובו.

++++

לך ששאלת.
++