הלכתי לישון למרות ועל אף על רעשי גזיזת הדשא וגיזום העצים שקורים בדרך כלל ב-8 לפנות בוקר והפעם קרו רק ב-11.
מחשבה שחלפה במוחי : "תתעסק בפרסום שלך ובכסף" החזירה אותי לאסי דיין של אתמול שכעס כשגילה שאהובתו מנוצלת בכל פעם מחדש. "מתי כבר הבנת בפעם הראשונה שהוא מנצל אותך?" שאל אותה בכעס לא סמוי על האירוע של גיל 15.
"אני לא מסכימה איתך, זה הכל עניין של השקפה", אמרה בשכנוע עצמי עמוק ושאינו מחובר לעצמה רגע לפני שעזבה את קליניקתו בפעם האחרונה.
הוא ידע שלא יוכל להתוודות לה לעולם. יש לה אישוּ עם בעלי סמכות. אסור לו.

[ר.ב 0925]
Remember

פעם ראשונה שאני ממש יושב בקופי בין [זה של ככר רבין].
אני יושב פה על החלון ומסתכל על העוברים ושבים תוך כדי קריאה בספרו המצוין של סמואל הנטינגטון "התנגשות הציביליזציות".
יותר ויותר אני רואה אנשים עוברים על פניי, וכמו תמונות, הם עוברים על פניי [סרט נע של פרצופים מחוברים אל ראשים מחוברים אל גופים, צבעוניוּת]. אני חושב על לשבת פה עם מצלמה [לקרוא ספר] ולחכות שיעברו אנשים על פניי [הם לא ידעו שאני מצלם][ואם כן הם יהיו מופתעים]זה יהיה מגניב.
היום סיימתי לסכם 16 עמודים בתשעה עמודים [לא כותב לא קולט]. עכשיו קיבלתי סיכום במחשב ממישהי [15 עמודים]. לומר שיש לי כח לקרוא אותו יהיה סטייה מהמציאות [סטייה קשה].
כבר 9 בערב [ואני לא גר עדיין בתל אביב]. אני אצטרך ללכת לאוטובוס ולנסוע שעה כדי להגיע בקו אוירי של [בסך הכל] 6 קילומטר הביתה.
הבחורה מוצאת חן בעיני [אבל אין לה מושג בלהתנשק]. אנחנו בדייט השלישי או הרביעי [התבלבלתי בספירה כבר] ואפילו הנמלים מתקדמות מהר יותר מאיתנו. נסיון אין לה, אבל משום מה זה לא מפריע לי [להפך, אני נוטה לראות בזה יתרון], אנחנו מפיגים מתח מיני בשיחה [מתי אתם עשיתם את זה בפעם האחרונה?] וככל שאנחנו מדברים ומכירים יותר  נוח לנו יותר [תכף אני שם כיפה ועובר להתנחלות לשמור נגיעה], אבל זה עובד. מה שאמרתי לפני כמה פוסטים על חברה מאהבת [לעומת מאהבת חברה].
אבל היום התחילו להסתנן לי ספקות [אני אשאל אותן מה שלומן בערך עוד שבוע שוב] "מה אני צריך בחורה בלי נסיון" אני שואל את עצמי. ואז התשובה היא שיחד אפשר לעצב את היחסים האלה [הם כמו פלסטלינה]. זה יקום ויפול על ישירות רגישות וסבלנות.

באייקידו יש משפט: in nature things often colide- but they do not conflict.
[זה משפט שמתאים לסיום הפוסט הזה]

מילים רבות נשפכו על המאבק בין הפדרציה ושותפותיה לבין הגולשים באינטרנט המשתפים קבצים.
מילים רבות נשפכו גם היום. Yנט ונענע יצאו בכותרות ואילו וואלה ונרג' החליטו להשאיר את החדשות על אש קטנה.
מקריאת רוב מה שנכתב בנושא, דעתי היא שאנו בצומת דרכים בה כל גולש שמוריד קבצים ומשתף יצטרך לבחור באיזה צד הוא נמצא.
נתחיל בנענע: הנה מה שקרה
וזו החוצפה שלהם
והנה התגובה
ולעומת זאת: הנה מה שכתוב אצל המתחרים
והפתרון האופציונלי שצריך עוד שידרוג אבל נראה טוב

ולעומת זאת- האופציה הבלוגרית לעניין.

אגב, העמדה שלי היא בין הפתרון האופציונלי לאופציה הבלוגרית.
בהיותי אדם אופטימי אני לא מאמין בכתיבה על דרך השלילה, רק על דרך החיוב. אני יודע שהייתי שמח ללכת לחנות דיסקים שתצרוב לי את השירים על דיסק. בדיון עם הבלוגר שלינקקתי למעלה אתם יכולים לקרוא את דעתי. בנוסף- העורך דין שפירסם תגובתו [בפתרון האופציונלי] קיבל גם הוא שתי נקודות ממני על ראיון שאני אישית הייתי מוכן להשתמש בו.

אם אתם רוצים לשמוע [נוסח פודקאסט] מה העניין עצמו מכיוון האתרים- הורידו את הקובץ הזה.

שתיים עשרה ועשרה. קמתי  משנת יופפי קצרצרה של בוקר נחמד של להאכיל ולשחק עם התינוק.
עוד מעט אני הלך לצלם דוגמן. בערב- שירזי.
מחר- אופיר. טקס פרסי אופיר.

לא מאהבת חברה אלא חברה מאהבת אני מחפש לי.
אהבה אינה בעיני מושג מופשט של רגש ידוע ועמום אותו מרגישים תחילה בבטן. אהבה היא בעיני מקום, אהבה היא כתובת לבוא אליה, לחזור אליה. אהבה היא חברה.
איני רוצה להשתמש יותר במושגים המוכרים לי של התחלות. איני רוצה עוד להשתמש במושגים המוכרים לי של התאהבות כמבחן של המציאות להמשך הקשר. יש מקום למשהו אחר.

רוצה אני להשתמש עכשיו ביכולת האשה שמולי להכילני, לבקשני עוד, להפתח ולהזדקק גם לי. אבל לפני הכל ועם הכל גם יחד- חברות.

חברוּת גורמת לי למיטבי.
חברה מאהבת אני מחפש לי.
זו האישה שתהיה לי לבסוף

אני יודע את זה בוודאות