ברוח הימים האחרונים, זו הולכת להיות הבייבי החדשה שלי. עולה יותר מהמצלמה שלי, ובערך כמו המצלמה הבאה שתהיה לי.
הביקורות מהללות:

 

I Love Star Trek
FLASH PLAYER 9 REQUIRED

אתמול הייתי בפגישה השנייה של סמינר מחויבות.
הפגישה הזו סבבה סביב הדבר הבא:
כל מה שקורה לנו בחיים, כל תוצאה שיש לנו בחיים היא תוצר של מחויבות מסויימת. זו אקסיומה אחת.
בחיים יש שני סוגי מחויבויות- האחת גלויה, מה שאנחנו אומרים שאנחנו מחויבים אליו, והשנייה נסתרת- כזו שאיננו מצהירים כלפי חוץ ואף לא בפני עצמינו. זו האקסיומה השנייה.
כל התוצאות שלנו בחיים בכל תחום שתרצו הן תוצר של אחת המחויבויות האלה, בין אם תרצו ובין אם לאו.

המטרה בתחילה היתה לקחת תחומים בחיים שלנו, כאלה שחשובים לנו ולזהות מהן המחויבויות הגלויות ומהן במחויבויות הנסתרות.
לקחתי את תחום הקריירה שלי כצלם ולקחתי את תחום האימון.
כצלם ראיתי שהתנעתי תהליך, זרעתי זרעים בתחום, וכעת אני קוצר את הפירות. מעבר לזה, ראיתי שאני רוצה המון פעמים להגדיל את היכולות שלי כצלם, להשקיע בציוד, לקחת איזה קורס שיעשיר אותי וכדומה, דברים שיפתחו אותי כצלם. אחד הדברים המרכזיים שאני רוצה זה לעשות יותר כסף מצילום אבל שאיני עושה כמעט דבר למען זה, למה? כי אין לי כוח. לא בא לי. אני נהנה ממה שיש.
תוך כדי שאני משתף את זה את החדר עוצר אותי המנחה. "אהה... נוחות", הוא קובע. "נוחות, בדיוק, זו המילה שחיפשתי", עניתי לו. המחויבות הנסתרת שלי בתחום הצילום היא שיהיה לי נוח.  זה הנושא הראשון.

הנושא השני עליו דיברתי הוא תחום האימון. ידוע לי כבר שנים שאני הולך להיות מאמן. מאמן של אנשים, בתחומים של תקשורת, יחסים, אולי אפילו אגיע לאמן ספורטאים (משהו שנפתח לי אתמול כאפשרות מדליקה). אימון הוא תחום סקסי. מעבר לזה שהוא בגדילה עכשיו בארץ ונחשב כדבר שהוא must בעולם העיסקי, אימון זה משהו שמביא תוצאות, בתחום האישי, בתחום המקצועי, איך שלא תסתכלו על זה. מה שראיתי זה שאני רק מדבר על זה, אני רק מדבר על זה שאני הולך להיות מאמן.
למה אני רק מדבר? כי אני רוצה להיראות טוב בעיני אחרים. הנה המחויבות הסמויה שלי בתחום הזה ואתמול קלטתי אותה.

איך מזהים מחויבות סמויה?
זה די פשוט, ויש שתי אפשרויות לבדוק: האחת לשאול ולחקור את עצמינו מה אנחנו אומרים לעצמינו בנוגע לתוצאות של המחויבות שלקחנו על עצמינו- כניסה לעומק בשאלה הזו תחשוף את המחויבות הנסתרת.
אופציה שנייה לגלות, ולטעמי קלה יותר, היא להסתכל על התוצאות בתחום (לעומת להסתכל על מה אתם אומרים כמו באופציה הראשונה) אותו אתם מבקשים להבין. ואם משתמשים בנתון שכל תוצאה התחילה מאיזושהי מחויבות, פשוט רואים מה עומד בבסיסה של אותה תוצאה- המחויבות הסמויה.

למה חשוב לגלות את המחויבויות הסמויות?
שיחות מנהלות את חיינו. מילים. כשאולמרט אמר שתהיה מלחמה פרצה מלחמה. כשאני אמרתי שאני אהיה צלם הפכתי לצלם. כשאתם אומרים "הוא לא חבר שלי", אותו אדם מפסיק להיות חבר שלכם. אותו הדבר בכל תחום בחיים. מילים מנהלות את חיינו, בין אם נרצה ובין אם לאו. במקומות רבים בחיינו אנחנו לא יודעים איזה מילים מנהלות את חיינו, אילו שיחות מנהלות את חיינו, ורק כשמתקיימת הבחנה של השיחות האלה יש לנו את היכולת לבחור בין האפשרויות.
עד אותו רגע בו הבנתי שהרצון בנוחות מנהל את חיי בתחום הצילום לא יכולתי לבחור באמת אם לקדם את עצמי או לא, משהו אחר "בחר" בשבילי והרגשתי לא מסופק. עד שלא הבנתי שאני רוצה להיראות טוב בעיני אנשים, נתתי למשפט הזה "אני רוצה להיות מאמן" להמשיך את הפנטזיה הזו, דיברתי על עתיד שיוצר את ההווה, זה היה כל כך לא אותנטי.

בשבועיים האחרונים אני עונה שהכל מצויין כששואלים אותי מה שלומי. זה שנתיים שלא עניתי ככה, ואני תמיד אומר את האמת בנוגע לשלומי. עכשיו שלומי טוב, תודה ששאלתם. אני מרוצה מהעבודה שלי, משתמשים בי יותר ואני בתמורה נותן עבודה ברמה גבוהה. זה גם תמיד כיף כשרואים את העבודות שלי בחו"ל ושולחים לי מייל שרוצים להשתמש בהן, בין בחינם ובין אם תמורת תשלום. זה קרה עוד פעם הבוקר אולי בפעם החמישית או השישית, הפעם ממגזין בארצות הברית. אין זה משנה מה יקרה עם זה, מוקירים את העבודה שלי וזאת עובדה.

חשוב לי שאני מצליח עכשיו בעבודה שלי. בעבודה שלי אין יותר מדי אנשי מקצוע בישראל, זו ברנז'ה קטנה מאד של אנשים שמכירים אחד את השני והצלחתי להכנס פנימה במקום טוב. אני חושב שהשלווה שלי לא מגיעה רק מזה, אני יודע שלא תמיד אהיה צלם. בד בבד עם הצילום אני מתכוון להשקיע את עצמי בלימודי אימון ולפתוח לי עוד דלת לקריירה נוספת בחיים. אנשים בתקופה שלנו עושים בדרך כלל בין שתיים לשלוש קריירות בתקופת העבודה שלהם שנמשכת בערך 40-45 שנה. אין פה שום כלום עם אמונה עצמית, דרייב או כל שיחה אחרת של הגדלה או הקטנה עצמית, למדתי על עצמי שאלו שיחות בטלות שבינן לבין הצלחה בחיים אין דבר ושום כלום. יש פה את עיקרי הנדסת המחשבה שלי בנושא קריירה שאומרת שאני חי בהווה מתוך העתיד שלי (למעשה,שהעתיד שלי נותן לי את ההווה שלי) כלומר שעתיד מסודר יוצר הווה מסודר (וההפך כמובן, כך שאם אתם בכאוס עכשיו כדאי לכם לשאול את עצמכם מה אתם רואים בעתיד שלכם בתחום הזה, אני מבטיח שתהיו מופתעים מהמִתְאַם שתגלו), בעתיד אני אהיה מאמן ומזה אני אחיה וזה נותן בי מרגוע בכאן ובעכשיו. פשוט וברור.

ב- 21 בספטמבר שלושה צילומים שלי הולכים להיות מוצגים בחיפה ואתם כולכם מוזמנים.
היום רואיינתי במשך יותר משעה וחצי בנוגע לעבודה שלי על העיר מודיעין שפורסמה כאן בבלוג. למי שלא קרה אותה אספר שבעבודה זו בחנתי האם מודיעין היא עיר מבחינה סוציולוגית והתשובה שלי, נכון לשנת 2005, היתה לא. הפעם הראשונה שהתעניינו בעבודה שלי היה בנוגע לעבודה שלי על מטרוסקסואליות.לא יצא מזה כלום בסוף, הם חשבו שישיגו להם גבר שהולך עם חצאית ושעושה טיפולי פנים בראיון נוסח עופר שכטר עאלק. "לא נראה לי", אמרתי להם והשיחה נגמרה.
למדתי שני דברים מפירסום העבודות שלי באינטרנט: ברגע שאתם כותבים על דברים מגוונים אנשים רוצים ליצור איתכם קשר. ברגע שאתם מפרסמים יצירה אומנותית אנשים ירצו לקנות אותה תלוי מה גודל הקהל שלה.

יום קסום שיהיה לכם