לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 


הנדסת המחשבה / יוזף ברויר
Avatarכינוי:  יוזף ברויר

מין: זכר

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2009    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

9/2009

מקרה שהיה כך היה



זה מה שקיבלתי



אז לא התווכחתי
נכתב על ידי יוזף ברויר , 29/9/2009 17:39  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



כיפור


רכבתי היום לתל אביב. במפגש על גג ברחוב שינקין פגשתי אנשים שלא יודעים לעשות כסף ושחיים שנגזר עליהם להיות כפי שהם, שאנטי באנטי חסרי כסף עם מדינת ישראל כאויב, אנשי עקרונות, שכל מה שעומד בבסיסם הוא הגנה על העקרונות שלהם ושמאלנות עיוורת הנטועה עמוק בבורות קשה שאינה מבדילה בין שמאלה וימינה ושקשר בינה ובין המציאות הוא קלוש. נדהמתי לההכיר אנשים המחזיקים דעות ומגנים עליהן בלי לדעת דבר על המציאות, כל טיעוניהם לא היו מבוססים אלא על אגדות אורבניות שמגיעות ממדינת תל אביב. זה, וחוסר הידע הממש עצוב של איך להתפרנס. נדהמתי נדהמתי נדהמתי.
הבנתי שהרבה אנשים בדורי אינם יודעים דבר על כך ושאלו האנשים הסובבים אותי. לא הרגשתי מיוחד. אני אולי יודע קצת יותר מהם אבל גם לי יש עוד דרך ארוכה. הבנתי שאחד היתרונות שלי הוא שיש לי את הידע ושאהיה צריך להשתמש בו בחיי, הן לעבודה והן ליחסים.

רכבתי הביתה מתל אביב מזרחה, וגמעתי את הרחובות בנסיעה איטית ומהנה.
נכתב על ידי יוזף ברויר , 28/9/2009 02:47  
14 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



איזהו אדם?


אני בן 29. זה מין גיל כזה שכשהיום כשאני פוגש אנשים צעירים ממני אני יכול לומר שלפני עשר שנים הייתי ככה, ולפני 5 שנים הייתי ככה ולפני חמש עשרה שנה הייתי ככה.
פתאום אני מסתכל אחורה ואני יודע יותר מאחרים על החיים, פתאום אני מסתכל על אחרים ורואה את הקמטים שלי ואת הבטן שלי ואת הקרחת שלי ואת השרירים שלי ואת כל הדברים האלה שהם חלק ממני, ואני מסתכל אחורה ואני לא בדיוק צעיר, למרות שאני צעיר, אבל יש לי אחורה להסתכל, ואני מסתכל.

התחלתי לקרוא עכשיו ספר שקראתי לראשוה לפני חמש שנים, ומאז אני חושב שקראתי אותו עוד פעם אחת ואולי ז הפעם השלישית שאני קורא אותו. ספר אחר של אותו סופר נעלם לי כשנתתי אותו לידידה פני שנים. זה היה ספר שכתבתי בו בכתב ידי רשימות צד, מחשבות של פסיכולוגיה ותובנות שונות. החלטתי היום שאני אקח עפרון שיהיה לידי בזמן הקריאה, שיהיה לי היכן לשפוך את מחשבות הקריאה שלי ושאת הספר הזה לא אתן, כי המחשבות שלי, אלה שנשפכות לתוך ספר כתוב הן יקרות מדי בשבילי, איבדתי כבר כמה ספרים אצל אנשים, האנשים יקרים לי, אבל גם הספרים. אלה ספרים שחוללו אותו, שעזרו לי להגדיר את הזהות שלי, אי רוצה לשוב אליהם ואולי גם לחולל את הזהות שלי מחדש.

זהות מחדש היא לא זהות חדשה, היא זהות מתחדשת, כזו להתחבר אליה שוב.יש מצב.
איזהו אדם המבקש להתחבר לזהותו מחדש?
נכתב על ידי יוזף ברויר , 26/9/2009 14:40  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



NOT THE ONE


חלמתי אותה. הלכתי ברגל ברחוב לבונטין. הייתי עם מישהו. ראיתי אותה נשענת על הקיר, מתחבאת מאחורי הפינה. הי סימנה לי להתקרב. התקרבתי אליה ואז כשהתקרבתי אליה סרקתי את פניה, זו לא היתה היא, רק מישהי דומה, אותו שיער, אותו מבט בעיניים, אבל לא אותו שיער, לא אותן גבות, רק חיוך מזויף ואותם בגדים.

הלכתי משם.
זכרתי את החלום בבוקר, הקדשתי לו קצת מחשבה
נכתב על ידי יוזף ברויר , 24/9/2009 12:38  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




הוא גבר גבר, אוחח אני רוצה כזה
אני רוצה גבר כזה, חזק, שיתן לי גם גוד טיים
אווחח איזה מותק, הוא מה זה רגיש, אני מתה עליו
גבר גבר, חזק, רגיש, מאצ'ו, גוד טיים,


זדיינו
נכתב על ידי יוזף ברויר , 24/9/2009 00:18  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פאק איט, לט גו


אני לא אוהב ששמים לי תווית.
שאומרים לי שאני כך או אחרת. שעושים את זה בלי מחשבה, בשליפה, בלי להכיר אותי.
עשו לי את זה עכשיו. עשו לי את זה עכשיו בפעם השנייה. אותו בנאדם עשה לי את זה.
לט גו ופאק איט.
לא משנה מה היה, חשוב יותר להתנקות מזה.
פאק איט, לט גו.
y
נכתב על ידי יוזף ברויר , 23/9/2009 13:14  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



בלוגוספירה


פעם היה אכפת לי כמה אנשים קוראים אותי בבלוג הזה.
זה היה תצרף של כמות מנויים, עם כמות כניסות, עם כמות לינקים נכנסים וכו'
אחרי חודשים ארוכים של היעדרות בהם עמד על כניסה ביום אם בכלל, הוא עומד היופם על קצת יותר ואני מוצא את עצמי נמשך לבלוגים שונים ברמות שונות חשיפה ויכולת כתיבה אבל מה שלא ברור לי זה אם יש עדיין "חוקים" למיניהם או לא. למשל- האם זה חשוב או טוב או מנומס לשים לינקים לבלוגים שאני קורא כדי לתת יותר רקע עלי וקרדיט לבלוגרים. מה דעתכם/ן? אתן/ם עושים את זה?
כמה חשוב לכם כמה קוראים אתכןם?
הדבר היחידי שאני מקפיד עליו כאן הוא לענות בחזרה לכל התגובות, זה גם מעודד תגובות נוספות, גם מכבד את אלה שהקדישו לי זמן וגם מראה שאני מקדיש זמן ומודה בחזרה.
מעבר לזה, זה גורם לי לגשת לבלוגים חדשים.

איך זה אצלכם?
נכתב על ידי יוזף ברויר , 22/9/2009 00:48  
19 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הלכות אשה


אני אחרי מסיבה.
לא שתיתי כלום חוץ ממים.
היה מרענן.
פגשתי מישהו שהיינו חברים מכתה א' עד כתה ד'.
זיהיתי אותו מיד.
ישבנו לשיחה של אולי שעה בדיסקוטק הומה אדם.
הוא דיבר ואני שמעתי את עצמי חושב. אבל הוא אמר את כל מה שחשבתי. זה היה מעולה.
הוא סיים ללמוד סוציולוגיה לפני שנה ונשמע כמוני לפני ארבע שנים. הסוציולוגיה לא משתנה, היא רק נותנת כלים.
הוא מת על התואר שלו, גם אני. מלאכת מחשבת. טוב מאד. אני רוצה להשאר איתו בקשר.
קיבוצניקיות זה עם סקסי. הן לא כמו התל אביביות. אין להן אף מורם והן לא סובלות ממחלת הרווקה הביצ'ית.
מצא חן בעיני. מצא חן בעיני מאד. ילמדו נשות תל אביב פרק בהלכות אשה. ילמדו נא.
נכתב על ידי יוזף ברויר , 20/9/2009 03:06  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




המוזיקה של פעם, שמתי אותה שתתנגן.
אני מכיר אותה אבל אין חילחול. היא לא מפעילה אותי
==
עריכה מאוחרת:

רציתי להתקשר אליה, שיר אחד כן הפעיל אותי, מיד חשבתי עליה
ההכרות איתה סיפקה לי מטרה בחיים. לא מטרה טובה בהכרח, אבל מטרה שהיתה ברורה מאד,
מטרה שעיקלה אותי הרבה פעמים, אבל מטרה, וסדר, שידעתי איפה הדברים עומדים.
רציתי להתקשר אליה,
אבל ידעתי שאם אתקשר אליה לא אוכל סתם לשאול לשלומה, אצטרך להיחשף, לשים את עצמי על שולחן הסדר ששנינו נאכל ממנו
גם ממנה אצפה לזה בבוא השיחה אבל ידעתי שזה לא יבוא. בעוד אני יוזם, היא תתפוס מחסה, עכשיו אבוא פגיע, פגוע, כמו שהיא היתה באה תמיד
היא היתה באה ככה הרבה והייתי מקבל אותה לחיקי, כמעט עד הסוף, בו הבנתי שלא יהיה לזה סוף ושאין מה לעשות. בסוף הבנתי שעליי להגן על עצמי
הוצאתי את עצמי מהבטחון שבלהיות המטפל האוהב שלה,
איזו שנה עברה על כוחותינו, לא יודע באיזו נקודה אני
מה לי ולגאיידנס
נכתב על ידי יוזף ברויר , 19/9/2009 12:41  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ערפל


אני בשלבי סידור הבית. פתאום עלה במוחי לשמוע מוזיקה.
עלה במוחי שלמוזיקה יש כוח תרפיוטי עלי, שכבות שכבות של לכלוך וחוסר התמצאות, אני כל כך פוחד
אתמול הייתי בארוחת חג אצל משפחה של אשה שהזמינה אותי. היא חברה. אבל חוץ מלקחת אותי ולהחזיר אותי היא לא דיברה איתי כל הערב.
זה נורמלי? מה זה?
נכתב על ידי יוזף ברויר , 19/9/2009 12:13  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




למה כשאני פוגש אישה זה תמיד אני שצועד בוטח.
למה אין אישה שבטוחה בצעידתה אלי?
זה בגלל שאני גבר?

למה אין שיוויון בין המינים?
למה תמיד נשים הן הצד החלש?
נכתב על ידי יוזף ברויר , 19/9/2009 01:31  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



עם המשפחה שלי


הוזמנתי לארוחת חג אצל משפחה של חברה. באתי.
ילדים קטנים, אחיות, אבא אמא, זהו. ואני.
לאט לאט אכלנו מכל מה שהונח על השולחן.
ואז הגיע העוף. עם התפוחי אדמה והבצל. והכל היה זהוב ויפה.
צילמתי את התמונה בטלפון ושלחתי לאמא שלי עם ברכת שנה טובה.
אני מתגעגע אליה.
אחרי זה הראיתי את התמונה לאבא. הוא כבר סבא לילדים הקטנים.
הוא התרגש מהתמונה ואז נפלה עלי עצבות. הבנתי שאני חוגג את ראש השנה עם המשפחה שלי במייל.
אבן גדולה ישבה עלי והגרון שלי נחנק. רציתי לבכות.
אני עדיין רוצה לבכות. חגגתי את החג במייל.
פתאום גם הרגשתי כמו פיארד בנקסוס, כשהוא מבין שאין לו באמת משפחה (כל משפחתו נספתה בשריפה) ומה שהוא חווה באותו רגע זו אשליה.
עצב עמוק נפל עלי. ראש השנה ואני עצוב עצוב. לבד לבד.



נכתב על ידי יוזף ברויר , 18/9/2009 22:55  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



נשמה תועה


אתמול בלילה עברה במוחי מחשבה באנגלית. לא רציתי לפתוח את המחשב אז כתבתי אותה באייפון שלי: Echo of the past is haunting me.
כתבתי את זה פעם, אני כותב שוב: המחשבות באות אלי בלילה. הן מזוקקות ובאות בעיניים עצומות. מחשבות פקוחות בעיינים עצומות. אי אפשר להתכחש להן, הן האמת לאמיתה, כל מה שאני רוצה בחיים באותו רגע. הן קשות ולא מתירות לי מנוחה. אני איש של תנועה, הן מסמנות לי את הכיוון. אני גם יודע שהן לא יעזבוני עד אשר אלך בכיוונן. אין ברירות כשזה מגיע לבטן. הרטט אין להתכחש לו.

שנה טובה, זה הזמן ללכת על המסלול, נשמה תועה

נכתב על ידי יוזף ברויר , 18/9/2009 15:09  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מסתכל אחורה, קדימה


  משום מה הלכתי אחורה בבלוג שלי.
נתקלתי בפוסטים חזקים שלי מכל מיני נקודות...
רציתי לציין אותם כדי לא לשכוח:

תמונת מצב עדכנית, אנליזה. זה פוסט שכתבתי בתחילת מבצע עופרת יצוקה, לקחתי חלק גדול במערכה, אני גאה בעצמי מאד על מה שעשיתי שם.
http://tinyurl.com/mkv8bj
המחשבות המזוקקות באות בעיניים עצומות- משפט משפט שם אני עדיין עומד מאחוריי דבריי. אם יש טעם בבלוג שלי זה בגלל פוסטים כמו זה.
http://tinyurl.com/lyc238
היא אמרה לי- משפט מכונן שלמדתי מאשה חכמה אחת.
http://tinyurl.com/llthvo
זהו, לא הרחקתי לכת הרבה.
אין לי אומץ להתחיל לקרוא את כל הבלוג שלי מההתחלה. 2276 פוסטים כתבתי פה. אלהים.

אם קראתן ואהבתן, הגיבו, זה ישמח אותי

=======
עריכה: הורדתי את הלינקים ושמתי לינקים בצורה הגולמית כי לישרא יש באג שמחזיר את כל הלינקים לעמוד הראשי של הבלוג. העתיקו את הלינקים לשורת הכתובת, זה יקח אתכן לשם.

נכתב על ידי יוזף ברויר , 17/9/2009 21:06  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




א.
היתה היום מסיבה טובה.
בכלל, היתה שבת טובה.
סוף השבוע הזה הוא בסימן מה שבאמת חשוב.
הבירורים שלי עם עצמי. סימון הדרכים.
אני מרגיש שיש לי שתי דרכים ללכת בהן.
אני רואה רק שתיים.
הערכה זהירה מראה שמדובר על כשבוע של לתת לדברים להתגלגל.
אני צריך למצוא דרכים נוספות כי אני לא רואה אותן כרגע. אולי יש שלוש בעצם, אבל גם זה לא הרבה ואני חייב להתכוונן.

ב.
בעניינים רומנטיים אני רואה שאני מחפש משהו שכבר היה.
זו בעיה ידועה של בני אדם. קשה להם לשחרר את העבר והם מחפשים בעתיד את מה שהיה בעבר, הדבר נדון לכשלון.
העבר שלי כבר מלמד שאני מסוגל להשתחרר מהמצב הזה; אני מבצע את זה על ידי כך שאני רואה את זה תוך כדי המעשה,
במילים אחרות אני מזהה את החטאת שרובץ בפתח ועל ידי כך אני מאפשר לעצמי בחירה, לפחות בחירה יש לי. הנדסת המחשבה (מומלץ לקריאה).
מעניין. שאלו אותי מה זה אומר היום ולא עניתי... החטאת שרובץ... הנה, אני חי את זה (אומר לעצמי בלב).
גאה בעצמי. תודה לך.

ג.
אני לא יכול לשתף בנוגע לשום דבר במה שקורה בעבודה, אפילו לא פה.
אבל הובכתי. הובכתי וצריך לכתוב את זה כדי שירשם. הובכתי. הבנתי שגם אם נכון מה שקרה, ונכון הוא,
ראו סעיף א'.
מה שקיבלתי מזה זה שחוש הביקורת העצמית ועמוד השדרה שלי התחזקו אף מאין פעם.

תודה, יום נעים, אעדכן בקרוב

נכתב על ידי יוזף ברויר , 13/9/2009 02:47  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




מוזר איך מבינים,
קמתי בבוקר וישר ידעתי
ועכשיו כשבאתי לבחור מכנסיים ידעתי
בחרתי ללכת עם ארוך ולא עם קצר
היו בזה כל מיני משמעויות לגביי, וישר ידעתי
השתניתי
נכתב על ידי יוזף ברויר , 11/9/2009 08:53  
11 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



יותר חילוני מתמיד


יותר חילוני מתמיד, ולא רק רחוק מהדת הקונבנציונאלית אלא גם מהדת החברתית שהייתי נהוג בה.
יותר חילוני מתמיד והלכו עימה גם כל האנשים השבויים בה. וראיתי, ראיתי את כבלי התודעה שהחזיקו בי שם הם עדיין מחזיקים רבים.
אני חסר אנשים סביבי וזה מחיר כבד, אבל גם מאושר מהשיחרור והתודעה מוכוונת מטרה עכשיו, אני יודע מה עלי לעשות
ובפנים עמוק אני יודע מה עמוד השדרה שלי משדר. עוצמה.
נכתב על ידי יוזף ברויר , 10/9/2009 22:39  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



נקה את הערובה


מצד אחד, אנחנו משנים עכשיו פאזה. שניים הולכים שניים נשארים במטרה לייצר עבודה ולהתניע מחדש את מה שהתחלנו אך לפני חודשיים ביולי. בצד השני הוא רוצה שאקבל פחות. אמנם על פחות זמן אבל מה עשינו בזה בעצם? גם ככה אני עובד הרבה יותר ממשרה מלאה. ממה להוריד?
אז נכון, לא כדאי לעזוב משהו לפני החגים, מה זה יתן?
אבל מהצד השני, אדם צריך לחיות פה וצריך לרצות לעבוד והרי המשאב היקר ביותר הוא המוח שלי. לא מספיק לקנות את זה באוכל, אני לא ילד כבר.
גם תחילת יולי לא יכולה להיחשב אלא לזכותי. עבודה בלי כסף באה תמורת הבטחה. ההבטחה כבר לא רלוונטית. משא ומתן.

דברים אישיים אחרים לא אוכל כרגע לשתף, הם עדיין במצב עדין, מאד. וגם גילי משפיע עלי. העתיד קרוב ואני רוצה לראות איפה אני עומד, החיים האמיתיים התחילו ולא התקדמתי הרבה מעבר להתחלה. החיים הם לא רשת חברתית, הם הרבה יותר מורכבים.
נכתב על ידי יוזף ברויר , 10/9/2009 08:53  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שתי שורות


א.
לא יאמן.
 את אומרת לגבר בבוקר שתדברי איתו בערב הוא מחכה כמו כלבלב.

ב.
כל יום אני לומד משהו חדש מכל הפגישות שאני הולך אליהן.
במידה רבה אני הרבה יותר חכם היום מאשר מאתמול או שלשום.

ג.
היום החמאתי לו בפעם הראשונה מכל הלב. טוב להחמיא. כדאי לכם לנסות
זה עושה טוב על הלב.

ד.
וכשגבר אומר לכן שהוא יתקשר אתן ממתינות?
כלומר כשמורידים את כל הפאסון מכן?

ה.
אני בן 29. אני לא נהיה צעיר יותר.
ועם זאת מפתיע אותי איך ש... לא משנה.

ו.
אמא שלי חוזרת ארצה בקרוב. אני מתגעגע אליה.
הצד השני הוא שכבר תשע שנים אחותי לא גרה פה, אני מחכה שתשוב.

ז.
תודה על כל התגובות, הן מעודדות וכיפיות ואני ממש נהנה להשיב להן.
איך עובר השבוע שלכן?
נכתב על ידי יוזף ברויר , 8/9/2009 22:17  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מה המצב?


התחלתי לחוש מעט מיאוס בצורה בה מתנהלת הרשת החברתית שלי. עדכוני הסטטוס הפכו במידה למשהו שאני רוצה להימנע ממנו.
יותר מכך, התחלתי להעדיף לצלם יותר ולשתף יותר לינקים.
ובכלל, את הקרביים שלי אני מעדיף להוציא כאן. כרגע. טוב לי עם זה.
מה מצבכן בענייני פייסבוק/טוויטר/בלוגים?
מעניין אותי לדעת
נכתב על ידי יוזף ברויר , 7/9/2009 00:00  
32 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

83,206
הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , 30 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ליוזף ברויר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על יוזף ברויר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)