דואט כתבה לי, אז זה החזיר אותי הנה לכתוב שוב. תודה דואט, תכתבי לי!

וכן, גם אני כמעט ושכחתי מישרא. לא יודע למה זה היה ככ חשוב לשמור על המראה כפי שהוא ולא לייצר מערכת חדשה שרק בנראות שלי תזכיר את ישרא הישן, מה היה דחוף להשאיר את הקוד העתיק כפי שהוא? 

שבוע לפני ספטמבר כתבתי פה לראשונה ב-2021. ב- 5 בספטמבר עליתי על מטוב עם הגורה שלי וקפצתי לבקר בל.א.

נשארתי שם חודש שלם אצל חברים והחלטתי שאני חוזר לשם. בדצמבר זה יקרה.

הלוגיקה היתה שמכיוון שהפנדמיה פה על מנת להישאר, אין טעם יותר לגונן על עצמי בלבד הזה שבו בחרתי, ומכיוון שאני מחוסן בבוסטר אני מוגן ואני רוצה להיות לפחות במרחק נסיעה מאנשים שאני אוהב. יכולתי לעבור לסיאטל, יכולתי לעבור לפורטלנד ולהתחיל לעשות דייטינג- אבל היי, להכיר עיר חדשה ולבסס את חיי החברה שלי על דייטינג? אני כבר לא בשנות ה- 20 וכבר לא בשנות ה-30 שלי.

פריסילה- יא אללה זה נגמר, היא סוחבת איתה ככ הרבה טראומה שמספיק שנשמתי לידה לא כמו שצריך, זה התניע אצלה תנודתיות פנימית שסגרה אותה לגמרי. יכולתי לראות אותנו עושים ילדים יחד, היא אחת הבודדות שגרמה לי לצחוק כמו שצחקתי.

מכרתי את הכוננית הגדולה, מכרתי את הטלויזיה, ואת המראות ואת הכוננית הקטנה שליד המיטה... והמטרה היא למכור הכל. אני רוצה להישאר בלי כלום מלבד השולחן שלי, מקווה שאצליח עם זה.

פייסבוק דייטינג זה חרא. מעל 50 אחוז זה סקאמרים. באמבל חמוד, אבל לא מאפשר להכיר בלוס אנג׳לס אם אתם רחוקים משם. שנים שלא השתמשתי באפליקציות. זה ממש לא משהו.

ויקטוריה אמרה לי היום שרואים את הגלגלים שלי זזים. אמרה לי שרואים שאני מבין מה הולך מול העיניים שלי ואני גם יודע לקרא שפת גוף.

בזמנו פריסיליה אמרה לי שלהיות לידי מרגיש מאד חשוף כי אני רואה כמעט הכל וזה שם אותה בלי הגנות מולי.

מה לעשות שאני חי את זה כבר מאז שאני בן... 17? פשוט הפכתי את זה לחלק מחוויית הקיום שלי ואני צריך מישהי שתוכל להיות עם זה. מאידך, זה המקצוע העתידי שלי. יא אללה, אני כותב כמו בלוגר צעיר. אם קראתם, בבקשה תשאירו תגובה ולינק (או מייל) כדי שאדע לעקוב או להגיב אצלכם).