| 6/2007
מוות של אחד זו טרגדיה, מוות של מיליון זו סטטיסטיקה.
התעוררתי היום בבוקר, והדבר הראשון שעשיתי איך שפקחתי את עיני הוא לזנק מהמיטה ולרוץ להסתכל מה השעה.
אחרי שבתדהמה מוחלטת הבטתי במחוגי השעון שעל הקיר שלי, וראיתי שהם מראים שהשעה הייתה אחד עשרים ושלוש אחר הצהריים,
תפסתי את הראש ואמרתי לעצמי "שיט, שוב נדפקתי."
והסיבה שבגללה נדפקתי היא, שכבר היו לי 2 משמרות שלא הגעתי אליהן בעבודה, והתירוץ שלי היה שנפלתי על הגב, ואני לא יכול לתפקד במשך כמה ימים.
אתמול התקשר אליי המנהל ושאל אותי איך אני מרגיש, אמרתי לו שבסדר.
הוא שאל אותי אם אני עובד ביום רביעי בבוקר, עניתי לו באופטימיות רבה "כן כמובן!"
והיום אחרי שהבנתי שלעבודה אני כבר לא יגיע, מפני שאני כבר מאחר בשעתיים וחצי, ועד שאני יגיע לעבודה ישאר לי בקושי שעה וחצי לעבוד.
למרות שזאת לא הסיבה למה החלטתי לא ללכת, הסיבה העיקרית היא שאני כנראה מפחד להתמודד עם המצב, ולעמוד מול המנהל ולנסות להסביר לו למה לא הגעתי היום בזמן, דבר שאני כנראה יצתרך לעשות בכל מקרה, כי הרי יום אחד אני כן יגיע, ואני לא מאמין שהוא לא יעלה את הנושא.
"צריך להודות לבני אדם פחות עד כמה שאפשר, כי הכרת התודה שלנו משכנעת אותם שהם עשו יותר מדי."
- בנז'אמן קונסטאן.
אני מאמין שצריך שתהיה לאדם מטרה בחיים.
אני אפילו לא מדבר על מטרה לטווח ארוך, אלא אני מדבר על מטרה כלשהי, אפילו לקום כל בוקר ולעשות 10 שכיבות שמיכה, זאת מטרה,
אפילו לחסוך כסף ולקנות משהו זאת מטרה.
ברגע שהאדם צובר מטרות קטנות והופך אותך לחלק אוטומטי מחיי היום יום, אותו האדם יכול באותה נקודשה להציב לעצמו מטרות נעלות יותר כמו להציל את האוקיינוס, או להשתלט על העולם לדוגמא.
בינתיים המטרה שלי היא להנות כמה שיותר, כמה שאני יכול לפני שאני הולך לצבא, אבל כמו לכל מטרה, גם לשלי יש מכשול.
למכשול שלי קוראים אבא.
טוב, זה לא כל כך אבא שלי, הוא זה המכשול, יותר נכון העובדה שאני לא כל כך יכול לממן את ההנאה שאליה אני שואף, ופה אבא שלי נכנס לתמונה.
אני לא רוצה לבקש ממנו כסף, בגלל זה אני עובד, אבל מה לעשות, אני עוד לא ממש מצאתי עבודה שמתאימה לי, ועד שאני לא ימצא אני כנראה ימשיך להחליף עבודות, וככל שאני ממשיך להחליף עבודות תמיד יהיו כמה ימים, שהחשבון בנק שלי עומד על סף הספרה העגולה, מה שאומר שאני בסופו של דבר יצתרך לבקש מאבא שלי 100 שקל פה ושם.
אז זה נכון שלכל מטרה יש מכשול, אבל מה קורה כשהדרך להשגת המטרה הופכת למכשול בפני עצמו?
אפשר להראות את המצב הזה בדרך פשוטה:
"היום אני לא יכול לצאת, כי מחר אני עובד.
הסיבה שמחר אני עובד היא למען כך שאני יוכל לצאת כל יום, אבל אני לא יכול כי אני עובד."
פאק.
"גם מסע בן אלף מייל, מתחיל בצעד אחד" (לאו צי, טאו טה צ'ינג).
"רוצה לשתות."
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
