כבר אמרו בעבר שטעויות העבר רק ממשיכות להתרחש בהווה ולאט לאט נמשכות לעתיד.
אני מתחילה לוותר... לדעת שהכל ימשיך כמו שהו...
לא יודעת איך אבל עושה רק נזק לעצמי...
נאכלת מבפנים...
השארת אותי לבד בלי להגיד למה...
ידעת שאני אשבר ידעת שאני לא אדע איך להגיב ובכל זאת עשית את זה...
וכל יום שעובר הוא יותר קשה מהקודם...
עוברת תקופה מגעילה בלי המון משמעות לחיים..
לא שהייתה לי אי פעם משמעות אבל עכשיו הכל הופך לשחור...
רוצה לקחת תיק גדול ולברוח מהצרות מהכאב לב הזה, מההדחקות, מהלבד הזה...
רוצה להיות לבד מבחירה...
רוצה לשבת לחשוב לחפש בשמיים פיתרון...
רוצה מהם תשובות לכל השאלות שאיי פעם היו לי.
אני כבר מעיקה על עצמי, לא יכולה לסבול אותי
רוצה פשוט לסיים את עצמי..
העבר יושב עלי חזק מידי...
פשוט לא יכולה יותר לא לישון בלילות,
לא רוצה יותר לשתות כי רע לי
לא רוצה לקחת כדורים כדי להירגע....
והסביבה כל כך מסובכת ולא מבינה כלום...
אני לא מאשימה אותך אלא רק את עצמי..
רוצה לעצום עיניים ולקום אחרת..
רוצה לדעת שיש חיים אחרי כל הכאב האין סופי הזה....
רוצה לנשום עמוק ולהרגיש אחרת,
אני רוצה לחייך באמת מבפנים ולא רק כמסכה.
הסבלנות שלי גבולית,
אני מתחילה שוב לאבד את הרגשות
מתחילה לאבד את תחושת הכאב הפיזי...
לאט לאט נגמר לי הכוח באצבעות לכתוב
עוד מעט יהיה מאוחר מידי....
...