יד הגורל

אני לא אשקר ולא במעט

התקופה קשה לי ולא ממש טובה לי..

כשאמא שאלה מה יש לך ברגל עניתי - נפלתי קיבלתי מכה מהשולחן בעבודה..

הצלחתי להתחמק מזה ... לא יודעת למה לא דיברתי ואמרתי...

עדין מפחדת לפתוח את הדברים...

אולי בכלל לא רוצה...

פעם הייתם ליד אדם שכל כך אהבתם ועכשיו פשוט לא ידעתם מה להרגיש...

פשוט ידעתם שהוא צריך אותכם..

כשישבתי לידך והסתכלתי לך בעיניים וידעתי שאתה כל כך עצוב וכל כך קשה לך...

ולא יכולתי שלא לדמוע יחד איתך...ולהיזכר בדברים שלנו.. בביחד הזה שכל כך חסר לי עכשיו...

ואתמול שאמרתי לך שלא משנה מה אני יהיה פה כמה שאני כועסת וכמה שאני שבורה..

ואני מקווה שאתה מבין שהלילות האלו מעייפים אותי וגורמים לי לחשוב המון ועושים לי לא ממש טוב...

הכול כל כך מוזר לאחרונה

מתחילה המוון דברים חדשים

מסיימת המון הרגלים ישנים

ומקווה למצוא את החיבור בין הכול..

רוצה להתחיל חיים חדשים...

כאלו שאני יהיה מרוצה מהם...