שוקו גיגי

חודש כמעט לא עידכנתי את הבלוג. יש לי המון מה לספר.

אז קודם כל - עברתי את ההצגה הפתוחה של אודליה. היה ממש כיף, והיה גם מאוד מלחיץ לפני שעלינו לבמה. וכל המשפחה שלי (אמא, אבא, אחותי, סבתא, דודה שלי, בן דוד שלי, סבא) התיישבו שורה ראשונה (כשחזרתי הביתה אמרתי לאמא שלי שזה פעם אחרונה שהם יושבים בהצגה שלי שורה ראשונה..). הצלחתי להביא 35 אנשים להצגה, וסה"כ הגיעו 150 איש לצפות.

התרגשנו מאוד לפני זה, אבל על הבמה שוכחים מכל ההתרגשות הזאת ולשמחתי הכל עבר בצורה טובה ואם מותר לי אפילו להגיד (וחשוב לציין שכולנו-המשתתפים בהצגה-הסכמנו על כך) - מבין שלוש הפעמים שהופענו עם ההצגה הזאת- זאת הייתה הפעם הכי טובה. יש משהו בזה שזאת בעצם הייתה הפעם הראשונה שההצגה הזו הופיעה על במה נורמלית ובאולם נורמלי ומול קהל נורמלי ולא קבוצה של קשישים. זה נתן לנו הרבה אנרגיה וההצגה זרמה מצויין, וקיבלנו אחרי זה הרבה מחמאות.

המשימה הבאה- ההצגה של האלימות. ההצגה יוצאת בשבוע הבא, יום חמישי, 23/6 (מי שרוצה- מוזמן.. חחח...). מיום שלישי התחלנו לעשות כל יום שני ראנים (ראן=הרצה רצופה של כל ההצגה מההתחלה ועד הסוף), וככה יהיה עד יום חמישי- יום ההצגה. כמו שכבר סיפרתי אני משחק שם זקן בשם הירש. התפקיד שלי שם לא גדול במיוחד, (לא כמו באודליה..), אבל זה התפקיד הכי מאתגר שעשיתי עד היום.

זה זקן חכם כזה שאומר דברים חכמים ופילוסופיים כמו:

"החיים לא נעצרים אף פעם, החיים זורמים ללא הפסקה.. כל מה שהיה היום פה, מחר זה שם... הכל יעבור גם העצב וגם השמחה. זכרי זאת"

"לכל בנאדם יש בתוכו נשמה... ואף אחד לא עושה כלום כדי לחזק אותה, כדי להצמיח אותה"

אני מרגיש שאני ממש צריך להלך על חבל דק כדי לעשות את התפקיד הזה כמו שצריך. יש גבול מאוד דק בין להגיד את הדברים האלה ושזה ישמע אמין ומשכנע לבין שזה ישמע פתטי. ואני לא רוצה להפוך את הדמות הזאת לפתטית. זה תפקיד מאוד מאתגר, אולי הוא פחות מהנה מהתפקידים הקודמים שעשיתי, אבל אני בהחלט נהנה מהאתגר הזה ומלנסות בכל חזרה למצוא מחדש איך לעשות את זה נכון ואיך להגיד את זה נכון. חוץ מזה זאת גם הצגה מאוד חזקה וקשה.. (אלימות..) והוזמנו אליה כל חברי המועצה וכל השוטרים באזור פה. אל ההצגה שותפים גם אירגון מצילה ששנה הבאה עתידים לעזור לנו להריץ את ההצגה ברחבי הארץ.

עוד דבר שממש חשוב לי לספר לכם. יש לי סבתא, שלפני קצת יותר משנה וחצי עברה ארוע מוחי. היא לא הייתה אצלנו בבית שנה וחצי- מאז הארוע, בגלל שהיא לא יכלה לרדת את המדרגות לבית.

השבוע, ביום שני (שבועות) היא סוף סוף הגיעה אלינו הביתה והצליחה לרדת את כל המדרגות ואח"כ גם לעלות אותן (אמנם לעלות היה קצת יותר קשה, אבל העיקר שהיא הצליחה..) והייתי ממש גאה בה.

דבר נוסף- סוף סוף קנינו ערסל לגינה! חח לא יודע מה הקשר אבל כבר הרבה זמן חיכיתי לזה..

ודבר אחרון- מחר הבגרות הראשונה בחיים שלי. בלשון. מקווה שיהיה טוב.

ביי,

שגיא.