זה השיר הראשון שממש כתבתי מההתתחלה ועד הסוף, אני לא בטוח אם יש בו משהו מיוחד שאין בשירים אחרים אבל הוא נראה לי די נחמד.

מה שהכי חשוב יש בו אמת ומציאות אולי  קצת מוגזמת אבל אנחנו חיים בתוכה

אני אוהב אותך כמו שאפחד לא מסוגל לאהוב

אני מצליח רק עליך לחשוב

אני נהנה מכל רגע שאני איתך

ותמיד זוכר להיות נאמן רק לך

כל רגע שאת לא איתי זה אין סופי

אבל סומך עליך ולא נותן לקנאה לנצח אותי

הגעתי למסקנה פשוטה שאומרת לי  

אני מעדיף להיות רוח חסרת שקט החגה סביבך

מאשר מלך החיי בגן עדן הרחק ממך

אני חיי עד עכשיו מאושר בחברתך

רק בזכותך הגעתי עד הלום

את  כבר לא בגדר חלום

שאלה אחת מקשה על שניתי

לפני שהכרתי אותך, איך חייתי?