חשבתי שהפוסט האחרון יחתום את הבלוג הזה.מעיין סגירת מעגל, להתחיל בהיכרות עם רעות ולסיים את זה ב"והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה..." עם מישהו שעושה לי טוב.
רעות ואני נפרדנו לפני 3 שנים ושבוע.
טל ואני נפרדנו לפני חודש וחצי, חודשיים.
אני טועה הרבה. אני מתמודדת הרבה יותר מהר ובהרבה יותר נחרצות משאני מסוגלת להתחרט.
עבורי, חרטה לעולם אינה נחרצת.
הבלוג של
שובלגרובר החזיר אותי לפה, רציתי לבדוק מה העניינים.
נראה לי שקצת שומם פה. כאילו ישרא היה ונשאר מעונם של ילדים מיוסרים.
אני כותבת
בתפוז עכשיו. כרגיל, בשביל אף אחד מלבדי.
לא רציתי להשאיר את הבלוג הנוסטלגי שלי עם פוסט סיכום מטעה.
זה אף פעם לא היה עניין של נכות התאהבותית, הלב שלי נותר אצל רעות ברובו.
טל חטף אותו מרעות ואני לקחתי אותו חזרה מטל.
לרעות נשארו פירורים ולטל נשארו פיסות, כולן מכילות בעיקר חוסר סבלנות ועקשנות ילדותית.
מעניין מתי לאחרונה מישהו נכנס לפה. אפילו אני שכחתי איך המקום הזה נראה.
אולי אטאטא קצת.
מאיה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
matrilupe.