פותחים את המרתף

אבא וילדה הולכים ברחוב, היא על הידיים שלו, מסתכלת עליו בציפיה. תוך כדי הליכה הוא מניף את הידיים באוויר בתנועת ניצחון, היא בתגובה מתפקעת מצחוק ומחקה אותו. ככה הם הולכים, צוהלים ומנצחים.

לכלב של חברים שלי חתכו את האשכים. הוא כל הזמן ברח להם, "לשחק" עם כלבות השכונה. הם פחדו שיקרה לו משהו והוטרינר המליץ לחתוך. עכשיו הוא מסתובב עם לווין על הראש, נראה כמו שואב אבק ענקי, ומבסוט לגמרי. ההתנהגות שלו השתנתה לגמרי: הוא אוכל יותר. עדיין בורח, אגב.

נכנסתי לסנטר עם שקית ובה סכין שף. סכין שף, למי שלא מכיר, היא 20 סנטימטר של ברזל מאוד חד. בכניסה בדקו אותי, פתחו את השקית, הסתכלו ונתנו לי להכנס. בשביל מה לעשות כאילו? למה בכלל לבדוק?

אם יוצא לכם לחנות באיזור קולנוע פאר על המדרכה, יש סיכוי לא קטן שאיזה בן ז*** יעקם לכם את המגבים. לא את החלק שמתבלה (עם הגומי), אלא את הברזל. אם אני רק אתפוס אותו...

יום שישי בערב, פאב מקרי (אקרמן, למי ששאל). עדיין מוקדם, עוד לא עשר, ובכל זאת, המקום מלא. זה לא מפסיק להפתיע אותי, כולם מבלים כל הזמן. חיי הלילה תוססים, ההדוניזם חוגג. עיר בלי הפסקה. גורם לי לחשוב מה היה כאן אם היה שלום. צעירים מאירופה היו מבקשים אזרחות, בכל זאת יש לנו ים, מזג אוויר קיצי וחיי לילה תוססים.

אחרי גשם תל אביב תמיד נראית יותר נקייה, יותר ראוייה למגורי אדם. הסיבה היחידה לחבב את העונה הקרה והאפורה הזאת.

לחמים, למי שעוד לא שמע וטעם, היא המאפייה הכי טובה בעיר. מופלא, לא פחות. החל בלחם, על כל הסוגים שטעמתי (נסו את הזיתים), דרך לחמניית השוקולד, דרך משובחת להתחיל את היום, וכלה בבורקס הביצה המפתיע שלהם. איזה כיף שיש אותם.