פותחים את המרתף

אתמול הייתי באשדוד. ולא סתם, אלא במפגש עם נתן יהונתן.

שבת בבוקר, הקראת שירים, הופעה, שיחה עם המשורר. באשדוד.

אם מישהו היה מספר לי את זה, הייתי צוחק. מכל הלב.

אם מישהו היה מספר לי שיש אירוע כזה ומנסה לשכנע אותי לבוא, הייתי ממשיך לישון. אבל,

היה ממש מוצלח.

חבר יקר היה המלחין, המעבד, נגן הפסנתר וגם שר. ככה הגעתי לשם. בנוסף אליו היו שתי זמרות וזמר, ששרו שבעה משיריו של יונתן.

הביצועים היו מוצלחים. חלקם היכרתי ("שירים עד כאן", "שיר אהבה ישן"), חלקם לא. חלק השירה היה מענג, אך בשם ההגינות אומר כי הוא היה רק מתאבן לדבר האמיתי, שיחה עם נתן יונתן. אולי שיחה אינה המונח הנכון, לא היה דיאלוג. המשורר דיבר. סיפר אנקדוטות מחייו.

איך נפגש עם נשיא אגודת הסופרים הפלסטיני, מדוע כתב את "שיר אהבה ישן", סיפר על בנו שנפטר ועל ההשפעה שהיתה לו על שיריו, על מפגש עם מיקה קרני, על שיר השירים. הבן אדם איש אשכולות, במלוא מובן המילה. הוא איש מקסים. מקסים. מבוגר,(80 שנה), צלול, בהיר, לא מריר, ועשה בבוקר שבת את כל הדרך לאשדוד כדי לדבר עם אנשים על שירה.

כל המפעל הזה מקסים בעיני: מישהו בעל יוזמה באשדוד הרים שלושה מפגשים בשם "נתן לנו שירה", עם אלטרמן, זך ויונתן. רוב המשתתפים עבדו בהתנדבות, שהרי תקציב החינוך בארץ קטן וזעום, ועדיין, הרימו מפגש ששווה היה להגיע אליו. צנוע ומענין. חבל רק שהגיע מעט קהל, ורובו מעל גיל 50. עם קצת יותר פרומושן, אולי ניתן היה להביא יותר אנשים.

בכל מקרה, כל הכבוד.