פותחים את המרתף

בשנה האחרונה אני עסוק, במסגרת הטיפול שלי, בעובדה שמעולם לא הייתי ילד.

אמא שלי משוגעת לא קטנה. אמנם פסיכולוגית קלינית, אבל עם בליינד-ספוטס בגודל של מדינת אריזונה. הנוכחות שלה, בעיקר בעיניים של ילד, אבל לא רק, דומה לכאוס. אין לך שום מושג מה הולך לקרות. או שיהיה טוב או שיהיה נורא. לא רק שאתה לא יודע מה הולך לקרות, גם אין לך יכולת להשפיע על כך. למעשה, יש לך יכולת, אבל רק לרעה. אם תהיה גועלי היא תתפוצץ. אם תהיה מקסים ונוח יכול להיות שהיא תהיה מתוקה ויכול להיות שהיא תתפרץ כי היא נזכרה, רגשית, בכוס של האמא שלה.

אבא שלי, למרבה הצער, הוא אימפוטנט ופחדן, שמעולם לא שם לה גבולות. שתעשה מה שהיא רוצה לילדים, רק תעזוב אותו בשקט. "מוטב להתכופף ברוח מאשר להיות צודק". אה-הה, יא נקניק. מוטב שלמישהו אחר יחריבו את החיים מאשר לך, אתה מתכוון, גם אם המישהו האחר הוא הבן שלך. אם לדוגמא הייתי שוטף כלים ושובר כוס, הייתי חוטף מאמא צרחות גיהנום. ואבא? הוא ישב בסלון וקרא עיתון.

עם זוג הורים כנ"ל, אנשים שבירור אתה לא יכול לסמוך עליהם, כלכך לא שגם בתור ילד בן שנה וחצי הבנתי את זה, יצא שמעולם לא הייתי ילד. בגיל האמור התלבשתי לבד (!). בגיל שלוש דרשתי מאימי לא ללוות אותי יותר לגן.

כן, זה מעיד על כך שהייתי עצמאי ומוכשר, אבל גם שממש לא רציתי אפאחד מהם בחיים שלי. עד כדי כך שאני זוכר אותי יושב מול אמא שלי, ילד בן שבע-שמונה, ומרגיש עקיצה חדה ביד. מסתכל ורואה דבורה על היד שלי. ולא אומר כלום. בטח שלא בוכה. רק שלא תדע, רק שלא תשמע, רק שלא תפנה את תשומת ליבה אלי.

המחיר היה אבדן הילדות. אם אין הורים, אי אפשר להיות ילד. חסר דאגות, עסוק רק בעצמו, עושה מה שבא לו. אי אפשר. אם תעשה את זה, אמא תצרח עלייך כמו משוגעת, תחרבן לך על הנשמה ותגיד לך שלא תהיה ילד שלה יותר.

אין שום דבר ששווה את המחיר הזה, וודאי שלא כשאבא שלך אומר לך, כאמור, ש"עדיף להתכופף " וגו'.

ועכשיו, בגיל 32, אני מוצא את עצמי יושב על הספה בסלון ומתאבל. מתאבל על כך שמעולם לא הייתי ילד ואפפעם גם לא אהיה. אני כבר בגיל שבו צריכים להיות לי ילדים. אני אחראי לעצמי, ואוטוטו לאחרים. ילד? אולי בגלגול הבא.

וכדרכם של עניני נפש, המשאלות האלה מוצאות דרכים עקלקלות לצאת החוצה; אם זה בדמות אלטר אגו של ילד קטן שיוצא החוצה רק עם הזוגה, אם זה בדמות איחור בתשלום לפסיכולוג וכיו'ב. ואני מבין שאין לי ברירה אלא להיפרד מהמשאלה הזו. וזה כלכך קשה וכואב.

כלכך.

כוסאמא שלי, וכוסאמא של מי שהחליט שבשביל לנהוג צריך ללמוד ולהוציא רשיון, ובשביל להיות הורה צריך רק להזדיין.