מנהלת המשפחתון שלנו היא אישה מאוד טובה, מקצועית ואהובה

כבר בספטמבר, ביום הראשון שלנו, היה לה סימן של חתך בגרון
החלטנו שכנראה מדובר בצלקת מניתוח שהיא עשתה בקיץ
אחר כך היה לה סימן כחול גדול על הלחי שהתלבטנו אם הוא טעות באיפור או מכה
בהזדמנות אחרת היתה לה שפה נפוחה וחשבתי לעצמי שזה פצע הרפס
עכשיו יש לה שוב חבלות בפנים ונראה לי שאין מוצא
כנראה שבעלה מכה אותה
מנסיבות חייה המוכרות לי ברור לי שיהיה לה מאוד קשה להיפרד מבעלה
הפרנסה שלה תלויה בהמצאות בבית
בשל מצב אישי שאני מעדיפה לא לפרט ברור לי שהיא תלויה כלכלית בפרנסה שלו
ואולי היא גם דואגת לילדים
אני מאמינה לכך שהיא מודעת לאפשרות של פנייה לעזרה ואולי בוחרת בטעות במה שנראה לה כברירה היחידה כרגע
ואני לא יודעת מה לעשות
אחרי יותר מדי חיפושים הגעתי לקו חירום שאין בו הודעה קולית אלא אישה נחמדה שענתה לי
ואמרה שכל מה שהיא יכולה להציע זה לתת לה פתק עם מספר הטלפון כשנהיה שתינו לבד
אני חוששת שהיא לא תפנה
אני לא יכולה לא לעשות משהו ואני לא יודעת מה הדבר הנכון לעשות
כדי להירגע אני חוזרת על המנטרה שזה לא אמיתי ואולי היא נפלה ונחבלה או כל מיני שטויות אחרות
העברית היא לא שפת האם שלה ולפעמים אני לא בטוחה שהיא מבינה כל מה שאני אומרת
אולי בשל המצב היא גם די שומרת על דיסטנס ומעבר לענייני המשפחתון אני לא מרגישה שהיא מאפשרת שיחה
החשש שלי הוא שאני אעשה משהו לא נכון - כמו לפנות לרכזת שהקשרים בינהן לא טובים
ובמקום לעזור אני רק אגרום נזק
מתוך הדברים של האישה בקו החם הבנתי שאין פיתרון טוב מבחוץ
ז"א שרק במקרה של סכנת חיים יש הנחיות לפעילות וגם היא לא נראה לי מספיק מקיפה כדי באמת להציל
אחרי ששומעים על כל כך הרבה מקרי רצח נראה לי שנשים במצב הזה הן די לעצמן
כאילו מוכנים לעשות משהו אבל קטן ולזמן קצר
כך שאולי לפעמים נראה שעדיף לא להתלונן מאשר להיכנס לזה ואחר כך לקבל בעל יותר עצבני שחוזר ממעצר
כי לא הוכח שהוא עשה "מספיק"
או לחכות שהוא יעשה ואז להגיד שהיא לא פנתה
המחשבה על כך שדלת לידי חיים אנשים בגיהנום ואני רק מחייכת בבוקר ואומרת שלום עושה לי רע מאוד בנשמה
הלוואי וזה לא אמיתי ולא הבנתי נכון וזה פצע הרפס, חתך ממכה, נפילה מהחלקה ואיפור לא מוצלח