שמעתי עכשיו צליל שלא מצאתי בתנ"ך, ייתכן שאצל כל אחד הוא נשמע אחרת, זו היתה הבנה

הלילה חלמתי שוב על תחנה מרכזית שאני לא מכירה ועלי, מחפשת בה לאן ללכת
נראה כאילו זה הלהיט החדש מבחינת כמות הצפיות אחרי החלומות על תיבות הדואר

בבוקר בעודי מחפשת את המתכון לקיש בטטה מחדש
התבאסתי שוב מכך שאין לי מחשב מתפקד לשמור עליו קובץ או אתר
אין לי ספר שלא ארוז בקופסא ואין לי מגירה פרטית לשמור בה דף.
ופתאום הבנתי שאין לי מקום! וזה היה כמעט משמח   (סמיילי שלא יודע אם הוא מרחם על עצמו או שמח).
אין לי מקום משלי, לא פיזי ולא וירטואלי עם פרטיות ומרחב שלי.

ביום בו נולדתי עברו הורי לבית חדש
וביום בו למדתי על החיות והבתים שלהם, ביקשתי לא לישון בלול, כי אני לא תרנגולת ושיקנו לי מיטה.
במשך תקופה, עברנו כל בוקר בדרך לגן ליד הנגרייה ושאלנו מה שלום המיטה שלי
אני זוכרת את היום שהיא הגיעה סוף סוף, אבל לא זוכרת שישנתי בה
כי באותו זמן נאלצנו לברוח מהבית.

וכך, בשילוב חוסר המקום לשמירת מתכון הקיש שלי עם ההיסטוריה, הפיצוח היה קל
תיבות הדואר מסמלות כתובת, בסיס, מקום קבוע
וגם התחנות המרכזיות הן ה"איבוד" בין מקומות, בין תחנות עם שמות
ואני בחלומות לא מוצאת את התיבה שלי ולא את התחנה שלי. אין לי כתובת או יעד.
פשוט מצאתי עוד דרך להגיד לעצמי מה שכבר אמרתי כשקראתי לבלוג חדר משלי

עכשיו תסלחו לי על השיר בסגנון גיל ההתבגרות