החמצות, פשרות וויתורים - חיי המתהוים |
| 4/2014
אמרת שתיקחי אותי מוקדם יותר. איך 12 זה לפני 4?
כשראיתי שכולי עור ברווז וצמרמורות בסוף הפרסומת למשחק של ביירון מינכן עם לא זוכרת מה
הבנתי שהטירוף מתחיל בתוכי והולך להיות יום לא קל.
צדקתי.
גיליתי שפיספסתי את ההזדמנות לקבל דמי אבטלה ב8 ימים.
8 ימים שם לא נתן והפרידה מניש מתקרבת.
הבנתי שלא הבנתי כלום, שאני לא מתמצאת במרחב הציבורי.
חשבתי שראיתי ארץ נהדרת וזו היתה פרסומת אמיתית של חברת החשמל
והיתה עוד פרסומת של אנרגיה מתחדשת
ולא הבנתי למה כל מי שיש לו עודף כסף, שהוא לקח מהציבור, מרגיש צורך לפרסם את עצמו.
ולא הבנתי למה אנשים מרססים גרפיטי על כנסיות ומסגדים.
ואיך ייתכן שההורים של הילדים בגן כל כך אלימים, אחד כלפי כולם וכולם כלפי אחד, בוואטס אפ.
ובסחרור הלא ברור הזה אני עדיין לא ישנה ועוד לא הצלחתי להתארגן על ארוחות מסודרות ובריאות לכולם.
לא לכולם, לא בריאות ובקושי ארוחות.
לא הצלחתי לעשות דבר אחד מוצלח.
כביסות, שתילות, השקיית עצים, סידור ונקיון לא נחשבים
לא נשארים, לא נזכרים.
יש רגעים של בהירות
ורגעים בהם אני מתרגמת בראש מילים מאנגלית
ויהיה טוב בקרוב
כבר טוב
כבר זמן לישון
קציפות ביצים וסוכר
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אגלה