עבר חודש וג"ג חזר מהמילואים. פיצ (ככה אני קוראת לה כאן?) התבגרה. בערב כשחזרנו לשיגרה והוא הלך להרדים אותה היא דיברה איתו על מה קורה אם שני ההורים מתים(!) הוא אמר שיש משפחה והיא אמרה שגם אם סבתא נניח איננה. אז יש עוד מכרים הוא הציע, היא לא רוצה להיות אצלם, איפה היית רוצה הוא שואל אצל השכנה היא עונה. אז תוכלו מחר ללכת לדבר איתה?
היה ממש רע וקשה ומתיש ולא כלל יציאה מהבית, חוץ מפעם אחת בה התעלמתי מהאזעקה וקיבלתי הנחה של 2 שקלים מהמוכר החרדי, כי זו כנראה דרכו להשתתף במאמץ המלחמתי. היו אנשים טובים מאוד שנראו לי תמימים מרוב רצון לעזור והרבה אנשים שהיו צריכים לשכנע את עצמם שהם בסדר, אז התקשרו והציעו לי להיעזר במשפחה. היתה גם משפחה שנזכרה להציע עזרה ביום האחרון וחברים טובים שתמיד שם בזמן הנכון אבל גם תמיד רחוקים כל כך. ושיר מרענן אחד, שהזכיר לי שיש דברים גרועים ממלחמה, כמו 12 שנים של בית ספר:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אגלה