מבחינה חייתית היה שבוע סוער.

שני עכברים קטנטנים התרוצצו בתוך הבית בלי חשש,

שלא כמו עכברי העבר, שהיו ניגשים בצורה מסודרת למונית המלכודת

טופסים טרמפ לשדה הנטוש בקצה השכונה, אלו רצו בבוקר בין כל החדרים.

הרגשתי כמו במשחק החבל "הנחש בא" שצריך לקפוץ בזמן שמסובבים אותו על הריצפה
ובהתאם הנחש באמת בא, צפע גדול, שהלוכד אמר שצריך לא להרעיש לידו
ושנתקשר בפעם הבאה בשעות האור כי ככה אין סיכוי, לקח את הכסף ויצא לדרכו.

לצערנו עוד שכנים כרתו עצים של עשרות שנים, אחרי הפקאנים הגדולים, הברושים והמנגו, כרתו את הזיקוק האהוב עלי,
עץ תמר זכרי שבמקום פירות הביא עשרות ציפורים ללינת לילה.
בבקרים החליף שלדג יפייפה את הנקר שסימן לנו את מותו של הזית, שלמעשה נרצח על ידי השכנים החדשים.
וזכינו גם לראות בז אצילי ומקסים, דוכיפת שבאה די בקביעות, צופיות שמחבבות את המורינגה ומלא דבורי עץ שמאביקים את הפרחי הליפה,
אחרי שהכלב של השכנים כרת שני שליש מהפלא האגדי שהספיק בזמן קצר להתלפף סביב המרפסת ולשמח ביופיו המרהיב.

חוץ מזה הילדה לא שברה את הרגל על פי הצילום אבל הנפיחות עדיין לא ירדה.
הילדה של השכנים דווקא שברה והעו"ד שעוסק בנזקי גוף וביטוח כבר מחכך ידיו בהנאה לקראת מבול שכרו היחסי מהתביעות שבדרך.

חגגנו יום הולדת לשכן שבסוף הבריז, זה לא הפריע לנו להקריא את הברכות, לשיר ולקרנף נישנושים.
למחרת כשהגיע סיפרנו לו שפיספס והבנות החליטו שהן רוצות לחגוג עוד ימי הולדת לאנשים שבטח נולדו וזה שאנחנו לא מכירים אותם זו לא סיבה שלא להנות.

השבוע הבא עמוס ימי הולדת לא צפויים ומלאי המתנות שקניתי במבצע הפתע של סטימצקי הולך ואוזל.
חבל שהתוצרת הסינית מזובלת ברמה שלא ניתן לנצל את מבצעי סוף השנה לטובת מתנות נוספות.

החבר בארה"ב סומם קשות בבית האבות שבו הושם והוא איבד עניין בחיים.

בנזו ינסה לטוס לשם להציל אותו, אולי אחרי המילואים. אולי אקנה לו גלימה להשלים את המראה הגיבורי.

לילה טוב, שבוע טוב וחודש טוב יומני.