אני אומרת לעצמי אחרי צפייה בבולדוג עם פאה

ומחזירה את הלסת למצב נעילת חרדה

בנזו מרחוק כותב לי שפחד הוא ההפך מדחף וחושב שזה יכול להועיל.

באחד הבקרים, חתול שחור גוסס שכב לצד הכביש,

המוקד הוטרינרי לא היה יעיל, ביקשו שאצלם ואז שאגע ופירקו אותי לגמרי. מצאתי את עצמי גואה בבכי ומנסה להצדיק את חוסר היכולת לעזור.

בסוף הוא כנראה מת לפני שהם אספו אותו.

מישהו דרס אותו וסביר שאותו אדם לא קרס כמוני,

כי בחר שלא לנסות להציל או לדווח.

יש לנו שוטרים בכירים שדילוג על אדם גוסס נראה להם תקין, אולי אני הבעיה.

הכלבה עוד לא החלימה לגמרי וזה מטלטל אותי.

האוכל שקניתי והכנתי לא פתר את הבעיה.

בלילה הזמנתי לה פרוביוטיקה מiherb.

עם כל ההנחות והקופונים תלויי סכום, יצא שהזמנתי עוד מלא דברים מיותרים, דילגתי על דמי משלוח והגעתי חזרה לסכום הראשוני, רק עם עוד מלא שטויות, כמו דובוני ויטמין סי, שגם היה כשר, גם טבעוני וגם זכה לאהדת הציבור. הסינונים האלו כל כך מייגעים והמחירים יורדים לי כמו גלגל מזל בלי שאבין את הסיבה לתוצאה. 

פורים בפתח, או לפחות כך אומרים אלו שגם יודעים את התחזית.

אז נכנסתי לחפש באלי אקספרס את הבדים המתפוררים בעולם,

שנתפרו על ידי מי שבדיוק עכשיו, בשנה הסינית החדשה, זוכים לראות את הילד שלהם ועוד כמה ימים יפרדו ממנו שוב.

למזלי, תוך כדי חיפוש, כולן מצאו פתרונות בייתיים.

מסתבר שכל חולצה ששמרתי מגיל 20 כבר ידעה את ייעודה

ונשאר רק לקנות כמה אביזרים קטנים, שהסינים לא מסוגלים להבין

כי אנגלית קשה שפה.

הקטנה רצתה שוב עגילי קליפס, שהתפרקו יומיים אחרי שהגיעו והקמצנות התגברה עלי. בסוף לא הזמנתי ויש מצב שאני מכינה כאן את הצער הבא בשעשועון חיי.

מה שלומך יומני? מתרכז בבעיות הקטנות כדי לא לראות את ממשלת האימים והחלטותיה ההזויות?

כדי לא לראות את מספרי הנדבקים הגבילו בדיקות למעל גיל 60 וכך עשרות אלפי הנדבקים נראים בירידה.

אולי גם אני צריכה לצמצם זויות, לראות שהצלחתי לאכול סלט הבוקר, שכולן יצאו עם תסרוקת, שחידשתי רק פעמיים ומעיל (?) החלפנו כל כך הרבה תלבושות שאני לא בטוחה שהגדולה לקחה מעיל.

שהכלבה נובחת על מישהו ולא מכורבלת על הספה, כך שהכל טוב?(!)

השמיטה הזו היא סוג של דיכאון מובנה אבל הצלתי איזה קקטוס זעיר וכדורי וגם סקולנט שהוא בעיקר עמוד פריחה, ששכן זרק בלי אדמה והם יושבים עכשיו יחד על אדן החלון, בכלים קטנטנים ומזכירים כפר גמדים.

הגדולה מסיימת את הארי פוטר וכבר קראה עוד ספרי לכת שחגים סביב ונכתבו למתקשים להיגמל.

היא לא מתלהבת מהאליפים ואני מרגישה, שכמו במוסיקה, אין לי מה לתת לה. הן כולן מתלהבות מסריגה רק לרגע ומאוסף המפיות רק בזמן סידורו.

אין להן פרויקטים ארוכי טווח וזה ממש שונה ממה שאני מכירה. 

לא שלימוד נגינה מעיק זה הסוד לאושר אבל אני לא מכירה את הכלים שישמשו אותן בעתיד ומצליחה רק לרגעים להראות להם את דרך החשיבה.

בבית הספר של הקטנה שילמתי רק את תשלומי החובה, תשלומי הרצון היו גבוהים מהחובה ולפני חלוקת התעודות איימו עלי המורה והמנהלת בהודעות והמזכירה בשיחה, שאם לא נשלם כמה מאות, היא לא תקבל את התעודה בתיקייה.

כדי למנוע אי נעימות, הכנו יחד תקייה בבית. היא כללה קישוטים ומדבקות אבל גם פסוק ערכי על חינוך, עם גרשיים וציון מקור, שבכל זאת יהיה פדגוגי.

בסוף חילקו לה כמו לכולם, כי הבריאות הנפשית של הילדים חשובה להם יותר מהכסף ורק על זה מגיע להם כסף אבל הייתי מרגישה נכון יותר לתרום למה שנראה לי נכון ולא לקחת חלק ברכישת תיקיות במחיר מופרז. 

אז למרות השמיטה יצא שחפרתי, סליחות

בריאות ואושר יומני

שיהיה לך שבוע מוצלח במיוחד