נראה לי שחלק מבעיית ההקצנה, ממנה אני סובלת,

נובעת מהיעדר חיים.

לרוב האנשים יש כמה מעגלים חברתיים,

יש להם עבודה עם קבוצות אנשים ודינמיקה מסוימת.

יש להם שותפים, חברים, לקוחות או מנהלים

הם דמות מסויימת בשעות העבודה והם לובשים בגדי עבודה

ומוגדרים על פי הידע, נסיון, השכלה או יכולות שלהם.

יש להם את המשפחה המורחבת והמשפחה שהקימו.

יש להם עוד חברים, מכרים, שכנים שאיתם הם מבלים בשעות הפנאי

במעלית, בלימודים או בערב כשיוצאים לשחק כדורסל או עם הכלב.

נותני שירות קבועים, מוכרים ואחרים.

יש לי בית וכל מי שחי בו וכשמשהו משתבש,

כמו אצל הכלבה, זה ממוטט את עולמי.

זהו, אין הסחות, כל מה שיש הוא הסבל שלה.

כאב שאין לי אפשרות להקל עליו, רק להרגיש רע גם מצידי.

באיחור רב ואחרי המון דחיות החמצתי ג'ינג'ר המכונה זנגוויל.

בחנויות לא הצלחתי להשיג אותו בלי חומרי שימור, צבע, ממתיקים, מחזקים ומרעילים לא ברורים. מקווה שיצא מוצלח.

עכשיו נשאר לי להכין פיתות כדי להגשים את רצון אימי,

ולהכין לחם כבד ומתובל כדי שארגיש שהצלחתי להיום אדם בעולם.

משהו עם מחמצת, זרעי כוסברה וקימל.

מעבר לכך הייתי רוצה למצוא פתרון לשיפור המים.

גיא הציע לי לשים קריסטלים או תפילות לשיפור המים של הכלבה.

הייתי רוצה להיות אדם כזה אבל זה מעלי ואני יכולה לקבל מזיגה מגובה

לצורך שיפור האיכות אבל כל היתר לא מתחבר לי.

אני צריכה ללכת יומני ולא שאלתי אפילו לשלומך.

מקווה שהכל אצלך טוב ומשתפר. לילה טוב.