היי יומני, מה שלומך?

כל כך מסובך להיכנס לכאן שאני מנסה כבר סתם, גם כשאין לי מה להגיד.

סיימת את הניקיונות לחג? ומה לגבי האוכל? אולי אתה בכלל מתארח באיזה שרת ובגלל זה אי אפשר לגשת?

אני גיליתי שאפשר להספיק את הנקיונות בשבוע, עד רמת הפירור, כולל קורי עכביש בתקרה, אבנית באסלות, ארונות, מקרר, חדרי ילדים והפרדת חמץ, רק עם עוזרת אחת לפחות ובלי למצוא פתרון למה אוכלים, כשהצלחתי בדיוק לסיים את הסויה לסושי, המיסו לקארי והפיתות לחומוס של אבא או לפיצת פיתה אהובתי.

אפשר גם להיות עם 3 בנות משועממות שסיימו את שיעורי הבית ביום הראשון, בלי להתעצבן ובלי להישבר מזה שהן כל הזמן רעבות ואני כל הזמן באמצע משהו אחר (כמו ניגוב ישבן שכבר הגיע הזמן שבעליו ינגבו אותו לבד) או שהן מפזרות את מה שרק עכשיו הצלחתי לסיים לאסוף.

אפשר לסבול מכאבים, להרגיש חולשה ורצון לבכות בלי סיבה ברורה, כנראה הורמונים ולזרום בלי פאניקה.

אפשר להספיק את כל הקניות, בחישוב מדויק של כמות הכוסברה, מתנות האפיקומן, הבגדים והנעליים שילבשו מההתלהבות ויהרסו עד ערב החג ועדיין יהיה משהו לצילום ורובם עם כרטיסי חג מגבילי חנויות.

אפשר לטפל בכלבה מתאקלמת, שלמרות גודלה היא עדיין גורה ולכן עוד חוקרת את העולם וחוזק עצמות הידיים שלנו, דרך הפה. 

אבל פחות הולך לעשות את כולם במקביל.

לאיזה מנה אתה הכי מחכה בחג? הפכתי רשמית לאמא כי אני לא מחכה לאוכל רק לעבור את זה בשלום. שיהיה חג שמח יומני.