היא מדברת!

זה עובד! הורדתי פיירפוקס והצלחתי להיכנס לכאן.

כמה מרגש.

האמת שאני בחירום כבר כמה ימים. חרום עצמאי שבחרתי.

לא יודעת מה בדיוק התחיל את זה.

אמא שלי חטפה קורונה ונורא נבהלתי.

נשברה לי השן שעליה אני לועסת אחרי שעקרתי את זו שבצד השני.

לכלוכים קטנים שצפים בשדה הראיה הפכו גדולים ומציקים יותר מבעבר.

הרעש באוזניים מפריע לי יותר.

אני הולכת אבל למרחקים קצרים וזה כואב, למרות שהרופא אמר שאין לו בעיה עם זה.

הקטנה שלנו מתחילה כיתה א'.

ביום ההסתגלות ביקשה היועצת מכל אחד שיזכר בכיתה א' שלו.

אחרי שריפרפתי על "היה כיף" כי אהבתי את הגן ובית הספר עד כיתה ד'.
חשבתי לרגע כמבוגר על השנים ועל כך שבגיל 5 ברחנו מהבית
ובטח לאמא שלי היה ממש קשה ועד כמה לא הייתי מודעת לקושי וריפרפתי כמו פרפר, מרוצה מהחיים.

הכלבה אכלה לי את המשקפיים לפני שבוע, אז אני עם רזרביות שקודמתה שרטה וזה לא כיף.

בלילה התעוררתי מהגשם בסביבות 2 ומאז נפלתי עמוק יותר לפחד.
אחרי הקאות ושילשולים, חרדות וכל הכיף, הצלחתי להרדם.

חלמתי פרפר שנחת לי על האף ומישהו שאוהב אותי.
היה נחמד, כמו סרט, שלא קשור אלי.
חיבקתי אנשים זרים בחיבה יתרה וזה היה מוזר. כאילו אספתי שאריות חלום של מישהו אחר.

פעם הבוקר היה מגרש את הפחד אבל היום גם טיפות שמן זרעי פסיפלורה לא הוציאו אותי אל האור.

בערב נדחה התור לרופאת השיניים לשעה מאוחרת יותר.
פתאום היא חתמה בחמישה שמות כאילו המרפאה גדלה. הכל מלחיץ אותי.

לא מבינה עדיין איך הדפדפן הזה עובד, אולי אלו בעיות באתר, אולי כרגיל הכל ימחק בתום הכתיבה.
זה ממש לא משנה. אני צריכה רק מקום להגיד את כל זה,
לזרוק את כל גרוטאות הרגש למזבלה מסודרת, שלא יפגעו עוברי אורח מאיזו זווית חדה או חלודה.

המקלדת נעלמת לי, האותיות יוצאות גדולות. מקווה שאוכל לחזור ולסדר כמה מחשבות בהמשך.
תודה על אתר ההטמנה וסליחה על הרעש.