זו תמונה מאוד לא מוצלחת של הבית בו גרה האישה הכי מגעילה שפגשנו בכל ארה"ב,
טוב אולי בעצם לא כולל את סרג'נט רוג'רס מההגירה ששברה שיאים גם בקנה מידה עולמי.
בכל מקרה צילמתי לי אותו כדי לזכור שהמסקנה שהסקתי מזמן לגבי אנשים עשירים וחסרי דאגות
שקל להם יותר להרשות לעצמם להיות גם נחמדים ממש לא נכונה.
(אם תסתכלו עם הכורסא מימין תבינו בקלות את הגובה
ואם המצלמה שלי היתה קצת פחות מעצבנת גם הייתם מבינים באיזה מרחבים שוכן הסלון הזה).

אני רוצה לזכור שהיא היתה דוחה מהרגע הראשון שנכנסנו אליה לבית,
כששאלתי איפה השירותים ולה היה דחוף לתקן אותי שלא אומרים bathroom אלא restroom,
כאילו היא ממש בקושי הצליחה לנחש מה רציתי והשיעור הקטן הזה חשוב יותר מהכנסת אורחים.
חשוב לי לראות את החלל הכנסייתי הזה שהיא קוראת לו בית ולזכור את ההערה שלה על כך שעם כמויות הכסף שארה"ב מזרימה לישראל לא פלא ש"הם" יודעים אנגלית ואפשר לראות אצלם את דגל ארה"ב מתנופף אפילו ביום העצמאות שלהם.
אני לא רוצה לשכוח איך היא סיפרה בהתלהבות על הטיול שלהם לאיטליה וכמה כיף היה לראות את התבליט בו בוזזים הרומאים את מנורת בית המקדש וסוף סוף לראות את הדברים מהצד האחר, שלא שומעים בדרך כלל.
או איך בזמן האחרון עברו לגור לידם מלא יהודים. כל כך הרבה שכשהם ניסו לספור אותם בשבת, בדרכם לבית הכנסת (שדווקא אותו היא כינתה שבת בלא מעט זילזול) הם כמעט לא הצליחו.
חשוב לי לא לשכוח את כל הדברים האלו כי נורא מציק לי הזיכרון של האסלה המוצפת שהשארנו שם
מה לעשות שהחרא צף בקלות יותר מפיסות זיכרון...