החלומות שלי הופכים מעוררי פליאה יותר ויותר. לפני כמה ימים חלמתי שכשיורד גשם ד' הופך לפיל ורוד, ועד שהוא מתייבש וחוזר לעצמו אני מסתירה אותו בחדר כי הוא מתבייש מאנשים. והלילה זוג הסיינטולוגים הצהירו בחלומי שניתן לכבות את שריפת הענק בקליפורניה בעזרת בקבוק לחיץ של רוטב שוקולד. כשאני מנסה להבין מאיפה ולאן (בתקווה שלא מהחופש אל מוסד סגור) עולה במוחי התמונה הזו:
יש לי חלומות פלסטיק זולים כמו הנברשת הזו מאיזה בית קפה במרכז קייפטאון כשאני דווקא מעדיפה לזהות את עצמי עם תאורה כמו זו מאיסטנבול (בהמתנה לטיסה):
מה שמזכיר לי שהגיע הזמן לקנות אהילים למנורות בבית לקראת החורף המראה הערום נעשה עוד יותר מנוכר
דווקא יש פואנטה לגיבוב המילים הזה והמבין כבר שלח את לובשי החלוקים
השיר להיום הוא כמובן חלומות של אתמול הן שלהבות נרעדות... ובשום פנים לא בגרסה של בולס הגבינות התימני
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אגלה
