החמצות, פשרות וויתורים - חיי המתהוים |
| 11/2007
יאוש קטן בבוקרו של שבוע חדש
ובחלומי אני מגיעה לביטוח לאומי למשהו שלא בא לי לעשות
(אני מכירה טוב את הבניין כי עבדתי איתם בחצי השנה האחרונה אבל בחלום הוא נראה כמו הבנק)
הלובי ענק וכולנו כמו נמלים נמרצות זזים מנקודה לנקודה בנסיון לשרוד
כשמגיע תורי הפקידה מתעלמת ממני ואני יוצאת משם חושבת ששוב לא אחזור
ובכל זאת חוזרת פעם נוספת
אחרי שאני ממתינה שוב בתור ומגיעה לפקידה היא עסוקה בשיחה עם חברה
מאחר וזה לא נגמר אני מעירה לה והיא שואלת מה הבעיה שלי
אז אני שוב עוזבת ועונה לה תוך הליכה שאני אשלח לה את הבעיה שלי בכתב
אני חוזרת למוסד הביטוח הלאומי והפעם כדי להתלונן
המנהלת נעימה ונחמדה במיוחד, אנחנו מתיישבות במשרד שלה מאחור
והיא מבררת לגבי התלונה שלי וכותבת את הכל בטופס
אחר כך היא מתחילה למלא בכתב טופס נוסף, הפעם בעל שני דפים עם כל הפרטים
היא ממש חותרת לעומק ושואלת את דעתי על הכל
בסוף הכתיבה היא קמה וזורקת את הטפסים לפח שמאחורי
אחרי שהיא חוזרת לשבת היא ממשיכה בשיחה החברית וכאילו מציגה לי בעיה
אם לא טוב לי נגיד (היא נותנת דוגמא שלא מתחשק לי לציין אבל זה בכלליות אותו רעיון)
ואני מחכה ומחכה שישתפר... ואני ישר עונה שכדאי שתעשה משהו בעניין
כי ברור שהדברים לא קורים והיא אחראית על החיים שלה - אם היא רוצה שיפור שתשפר
(מדקלמת יפה את מה שהוא קדח לי אתמול)
נכון, היא משיבה, אז זה מה שאני ממליצה לך - תעשי משהו בנידון
בעודי מנסה להבין מה אוכל לעשות אחרי שגם היא מתעלמת ממני
אני רואה את הים
הבניין על החוף, צמוד למים
וכשיש גלים היא מסבירה המים נכנסים פנימה
לשם הם גם זורקים את התיקים של כל האנשים, בעיקר קשישים שאין להם כוח להילחם
וכך כשגלים גדולים מתנפצים על הקירות השקופים היא מלווה אותי החוצה
זה הזכיר לי חלום אחר שקראתי פעם
וגם את העובדה שאתמול הוא הקדיש את השבת לטחון לי במוח
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אגלה