הרבה פעמים כשמשהו משמעותי קורה אני חושבת כמה בא לי לדעכן כאן
יש לי הרגשה שיש עוד חבר אליו עוד לא התקשרתי
וכמה תומך ומבין (ובעיקר לא מעיר הערות לא במקום) הוא יהיה

אבל אחרי שזה עובר, הכל נראה לי סתם

'למה שמישהו ירצה לקרוא על זה, את מי זה מעניין מה הרגשתי או חשבתי
איזו משמעות יש לאדם אחד והחוויה שלו?'

אני אומרת לעצמי וממשיכה עוד בלי לכתוב

אבל היום נזכרתי באיש אחד שפעם אמר לי משפט אחד
והאיש לא היה חשוב לי והמשפט לא היה משמעותי
והנה אני זוכרת אותו אחרי 15 שנה ומבינה שאחרי הכל אלו החומרים שמהם אנו בנויים
אז אולי כדאי להקפיד על רוח חיובית ולהשתדל שלא לפגוע כי גם דברים קטנים משפיעים
אבל בהחלט מומלץ לכתוב כל שטות
כי אני לא מבזבזת פה נייר או תופסת למישהו מקום
אף אחד לא מחוייב לקרוא
ואחרי הכל בשביל מה יש לי חדר משלי?!

אחרי שהמורה שלנו לרישום הודיע לנו שמתחילים לצייר את המודל ב30 שניות כל ציור,

ואחרי זה פחות ופחות, הרגשנו שאין ממש טעם
זה יוצא גרוע
אבל הוא הסביר שאם יש ציור אחד ששווה לשמור מתוך 10 אז המצב מצויין

ז"א שאלו השוליים
אי אפשר לעשות רק דברים טובים ומשמעותיים

צריך להשאיר מקום גם לתרגול, משחק או כל דבר אחר
צריך לאפשר גם למקרה להשפיע
ובעיקר צריך לפעול

אז נראה לי שאני אחזור לעבודה עכשיו
ואשאיר את הסתם הזה כאן לעשות את שלו