בשבוע שעבר יצא שסיימנו לערוך קניות בסביבות 7 בערב
ניש שיצאה מהאוטו כשעוד היה מואר ניכנסה אליו חזרה כשחשוך בחוץ
ובאוטו התחילה לבכות ולשאול "אמא איפה שמש בלילה?!"
שום הסבר לא ממש עזר והיא ממש דאגה בזמן שאנחנו התחלנו בויכוח לגבי התשובה הנכונה
כי פיץ הציעה שהשמש עכשיו בדרום אפריקה ואני אמרתי שדווקא הפרש השעות קטן אם בכלל (שעון קיץ)

ולא ידענו איפה עוברים קוי האורך כדי למצוא את התשובה הנכונה.

בקיצור התחזקנו בדעתנו שהכלה זו לא דרך להתמודד עם בעיות והרבה יותר קל להסיט את הדיון ולהתעלם
ובכלל שידע זה כח וזו גם הדרך בטובה ביותר לנצח - בכח.

ומעניין לעניין באותו עניין, בימים האחרונים גם למדנו שבזכות הבנות אנחנו לא מעודכנים בחדשות וזה מאוד מרגיע.
גם כשיוצא לי להציץ אני לא יכולה להרשות לעצמי לצפות בסרטוני הזוועה כי סביבי יש צופות נוספות.

ועדיין אני לא מצליחה להתחבר לפוסטים השלווים של אנשי השמאל בנושאי גינון, מתכונים ועידוד אזרחים לחזק את כלכלת האויב.

מכונת הכביסה שהביא לי רועי, עצמה את נורותיה קצת אחרי שהתווכחנו ובמותה הוכיחה נאמנות לא מתפשרת.
עכשיו אנחנו בעוצר כביסות עד להגעת מכונה חדשה. לא חובבת מוצרים חדשים אבל אין ממש ברירה.

בעבודה של ג"ג סיבות למסיבות צצות ומוחקות כל רגע פנוי שיכלתי לחשוב עליו.
שבוע אחד הוא מגיע מאוחר כי יש לחץ בעבודה ושבוע אחרי הוא מגיע יותר מאוחר כי חוגגים את תום הלחץ בעבודה
ובשבוע הבא אני מצפה בקוצר רוח לתירוץ. בסופ"ש חשבתי שאוכל סוף סוף לנוח אבל בשישי בית הספר אירגן לנו מפגש
ובשבת ג"ג אירגן לעצמו כאב בטן, מרוב סטייקים ושומן שאכל באחת החגיגות הקודמות.

טוב, יש הרבה עבודה ומעט אנשים שרוצים לקרוא התבכיינות, אז שיהיה לכולנו יום טוב ושליו.

"אמא כמה יהודים יש בארץ" שאלה פיץ שגדלה

שישה מליון בערך אמרתי והצטמררתי

"אבל יש חלק שטסו לחו"ל" הקשתה "איך יודעים כמה הם?"

יש רישום של אלו שטסים ובכלל מדברים על כמות האזרחים באופן כללי, שהרי כל רגע אנשים מתים ונולד... "מה?! נחרדה, כל רגע מתים אנשים?" 

כן, ניסיתי להשלים את המשפט, כל רגע גם נולדים.

ותוך שניה האיזון עשה את שלו, חיוך גדול האיר את פניה והיא סיכמה ב"מזל טוב!".

לפני כמה ימים ניסינו לראות סרט מהגדרת "לכל המשפחה", הנופים היו נרחבים, הסוסים היו מלהיבים אבל בשלב מסוים נשלפו כידונים וניש התקרבה למסך שמה את שתי כפות ידייה על הלחיים ואמרה "אוי ואבוי!" ג"ג שהצליח לצפות בכל הסרט לא רצה לוותר והחליט שהיא בטח לא תבין וזה לא יזיק אבל אחר כך היא אמרה ש"הוא בביץ!" (=מרביץ) ובמשרדי זכויות הילד נפתח לו תיק חדש.