כשאני יוצאת לרחוב ולא זוכה לשום התיחסות חיובית אני חושבת לעצמי שזה ממש מכוער
כל כך קשה למתוח איזה חיוך, מבט חביב, מילה טובה? עולה לכם כסף לתת אהבה?
אבל אז באים אנשים שבכלל לא נראים לי, כל מיני בטלנים מגעילים, זקנים וחולים
שמרשים לעצמם להתחיל איתי וגורמים לי לעוות את מילותיה של גולדברג בראשי ל
חצופים עזי פנים שלחתי אתכם לכרות אלונים
לכרות אלונים ולכרות אגוזים והגעתם בלי כלום איך אתם מעזים?!
והיום כשאני נאלצת להזיז ידנית את גלגלי העיניים מהסוודר המושלם שמכסה איזה בחור יהיר
שסביבו ערפל מבושם במשהו יוקרתי שלוחש תענוג וצורח כסף ובפיו מתגלגלות להן דברי חלקות
אני לא מבינה באיזו זכות מרשה לעצמו אדם לגשת כך לאישה נשואה! שזה שהיא לא עונדת את הטבעת
לא נותן לו שום אישור להגיד מה שהוא רוצה ולחייך עם סט שיניים מושלם כאילו אני כאן רק בשבילו.
באמת אנשים רסנו את עצמכם
ותפסיקו להתנשא מעלי
ומתחתי
או סתם כך לעמוד
אחת שתים שלוש!