לנוח בכורסת הנדנדה, להישען לאחור, להירגע, להאזין לזמר הצעיר ששר בקול עמוק

ולהבין שלפעמים אנו מתעלים את כל כוחנו למען התנועה שמשאירה אותנו במקום.

צפיתי עכשיו בפרק מסדרת הכתבות של יואב קוטנר בחדשות ערוץ 10 "למה לי פוליטיקה עכשיו",

בסדרת כתבות זו נפגש קוטנר עם אמנים משלל הז'אנרים בארץ ומדבר איתם על הקשר שבין

מחאה לאומנות ומה קרה לקשר הזה בעשורים האחרונים. בכתבה עולות טענות רבות בינם

טענות על כך שהעם הוא אפאטי, שהתעשייה דורשת אהבה וקיצ' ולא מחאה, שהאמנים מפחדים

לסכן את מה שיש להם או לא להשיג את מה שהם חולמים עליו, ואפילו שאין על מה למחות.

אני חושב שדווקא הטענה האחרונה והכי פרובוקטיבית דווקא היא זו שהכי דומה לדעתי בנושא,

איני טוען ולו לרגע שהמדינה שלנו מושלמת ושאין בה אנשים שחיים במצב לא אנושי ולא מקבלים

את הסיוע הנדרש, אך הטענה "אין על מה למחות" היא יותר מנכונה אם מנסים להעמיק בסיבה

שהביאה את הדברים הללו לצוף בצורה זו, הבעיה במדינה היא לא ש"אין על מה למחות" אלא

שהמצב הקיים אינו חמור מספיק. הסטאטוס קוו נשמר ואין כאן מציאות קיצונית, אנשים חיים

מתחת לקו העוני אך לא רבים מתים מקור ורעב, פערי המעמדות בארץ גדולים אך אין כאן דיכוי

מאסיבי של המעמד הנמוך או המעמד הבינוני, יש לנו אפליה אך לא מהומות ברחובות, יש לנו

חינוך נוראי אך מעט מדי בני נוער שמוכיחים את זה, יש לנו משטרה שמתעלמת מהחוק, בתי

משפט שעובדים על זמנים, מוסדות ציבוריים שעסוקים בכסף וממשלה מושחתת, אבל כל זה

פשוט אינו מספיק.

אל תטעו לרגע ותחשבו שדברי מיועדים להיאמר בנימה הצינית מפני שאין כך הדבר, אני

באמת ובתמים מדובב את צו מחשבתי אשר טוען כי אנו מדינת הכמעט, מדינה שהיא לא

בפח ולא בתור הזהב, מדינה שהיא לא כל יכולה אך אינה קטלא קניא, מדינה שהיא אליה

וקוץ בה. כפסימיסט פוליטי יכול אני לחרוץ שאיני רואה דרך למדינתנו בדרכה כיום להתפתח,

מפני שבדיוק כמו פרח שצומח מן העפר או לעיתים מן הקומפוסט על מנת שנוכל לשגשג אנו

צריכים תחילה ליפול ומדינתנו כפי שהיא עומדת בעינה, מחזיקה חזק חזק בשביב התקווה

ובחוט השערה אשר מונע ממנה ליפול ולצלול אך גם מונע ממנה לטפס ולהתפתח. על מנת שנוכל

להתקדם אנו צריכים תחילה לשכוח את מה שידענו, לאבד את מה שהרווחנו, ולחוות משבר,

אחריו כאשר נהיה מאוחדים במטרה אחת נוכל להתחיל מההתחלה, עם הידע שצברנו והלקחים

שהפקנו נוכל להשקיע ביסודות חזקים יותר שעליהם נוכל לבנות בהצלחה.