על שאלה זאת אפשר לענות בשני דרכים. דרך אחת היא לצעוק "לא!!" עצבני. דרך שנייה היא פשוט להגיד:"מה איכפת לי, אני לא ילד קטן". אני מזדהה כמובן עם התשובה השנייה.

אניווי, שמעתי שמדברים בתוכנית של וורדה רזיאל ז'קונט על הפחד של ילדים קטנים מכפתורים. תמיד הם מעדיפים ריצ'רץ'. והנה עצה שלי אליכם, למי שהולך לטיפול פסיכולוגי כבר מעל לשנה, וורדה אומרת דברים נכונים,באמת. תקשיבו לה.

קיצר,נגיע לעיקר-כפתורים!!!

אם שמתם לב או לא, נוספו כפתורים אצלי בבלוג. המון תודה לסקאי על הכפתורים!!

נכון יצא יפה? תודו. יצא איכות!

בכלמקרה, אתמול הלכתי למדורת יומולדת עם כמה אנשים. היה נחמד. היה רגוע כזה. שאנטי. כפי שאתם יודעים(לפחות אלו שקוראים באדיקות בבלוגי ויש להם זיכרון טוב) קניתי למנטה דיסק של דניאל סלומון. הכל היה סבבה ונחמד לי עד שקם לו אלנדיל וביקש מכולם לקום. הוא התחיל לדבר ובסופו של דבר מה שהוא אמר זה שכמה אנשים ביחד קנו למנטה כרטיס לבומבמלה+כסף לנסיעות ובזבוזים, וכמה שהיא הייתה בהלם. מסתבר שנדרשה הרבה תחמנות בשביל לעשות את זה בלי שתדע. מנטה,תהני! ואל תעשני משהו אסור! (=

אניווי, מאותו רגע די התבאסתי. למה? כי הם קנו לה כרטיס לבומבמלה ואני קניתי לה...דיסק. הרגשתי כאילו פגעו בכבודי. מזל אריה טיפוסי, מה לעשות. הנה הרגשתי איך הגאוותנות שלי פוגעת בי וגורמת לי לרגשי נחיתות מטומטמים. ידעתי שאני לא צריך להרגיש ככה, אבל האריה שבתוכי חזק ממני. מ'ני אעשה. אז הייתי קצת מבואס כל שאר הזמן, למרות שלא ממש הרגשתי מבואס. הגיטריסטית(עדיין לא חשבתי על שם בדוי בשבילה..) ביקשה שילוו אותה הביתה ולי התחשק, אז ליוויתי. בדרך חזרה למדורה הלכתי לאט כדי לתת קצת זמן לעצמי. לודע,לא עזר הרבה.

אניווי, דיברתי על זה עם מנטה, וכמובן שזה גרם לי להרגיש יותר טוב.

עד פה להפעם, שפע ברכות לבביים

Ararom

נ.ב.-הכי כיף היה לנגן בצורה חסרת פשר על הגיטרה עם קרוק! היה סטלנות(=