זהו כנראה הפוסט האחרון שאני כותב לפני ליל הסדר. היו בטוחים שאחזור עם כמה סיפורים+תמונות ממחישות של הסדר. טוב, אני לא בטוח לגבי תמונות ממחישות, אבל כנראה כמה סיפורים. אניווי, יש עוד כמה דברים שרציתי לספר על עצמי לפני שאני הולך.

 מוזיקה-אני והמוזיקה תמיד היינו חברים טובים. יש כמה תמונות שלי בצעירותי שאני יושב לי ליד רדיו ושר בקולי קולות. מאז ומתמיד אהבתי להאזין למוזיקה, ועם הזמן גם הטעם שלי התפתח. אבל מה שבאמת מיוחד הוא שכל פעם שאני מרגיש מבולבל, או עצוב, או כועס, או שסתם יש לי חשק לשיר בקולי קולות, אני הולך לשמוע מוזיקה. זה מרגיע אותי. בד"כ אני צריך להתעסק עם משהו תוך כדי, בד"כ עם קלפים. קיצר, בשבילי מוזיקה זה דבר הכרחי לקיומי. גם כשאני מנגן בפסנתר, אני מרגיש שאני נרגע. אני אוהב את זה.

אלכוהול-עם אלכוהול יש לי סיפור שונה, שאותו אני מספר לכל מי שרוצה להקשיב. אני זוכר, שפעם הלכתי למדורה עם כמה חבר'ה, והיו בירות. זאת הייתה הפעם הראשונה והאחרונה ששתיתי בירה. לא השתכרתי, אבל תפסתי ראש. הייתי סטלן, אמרתי כל מיני שטויות כמו:"וואו, הנה כוכבים" ושיט אחרים שכנראה אני לא זוכר. היה לי כיף מאוד. למחרת היו לי קצת סחרחורות,אבל לא יותר מזה. אניווי, כמה שבועות אחרי זה הייתה עוד מדורה, ובמדורה הזאת לא שתיתי. היה לי משעמם ויבש. ואז שאלתי את עצמי:"מה,אני צריך אלכוהול כדי להנות?" ומאז לא נגעו שפתיי באלכוהול, ואני מקווה להמשיך כך.

עכשיו,רציתי להראות לכם קטע שכתבתי שקשור בנושא.

הוא רבץ לו שם על המדרכה,נשען על עמוד ועליו מוטל צל המכונית החונה. רובץ בתוך שלולית  הקיא של עצמו, מחזיק בקבוק מים. שערו וראשו נפול, מדי פעם היה יורק הצידה. הוא נראה כמו יצור עלוב,אך לא הרגשתי רחמים כלפיו.  הסתכלתי עליו במבט חצי מזוגג חצי מבין. לא הייתי מופתע בכלל.  תמיד הוא היה אומר שטקילה זה דבר גאוני וכיפי, והערב הוא תכנן בפרט להנות מנוכחותה. כשהסתכלתי עליו שוכב שם, חשבתי שאולי יכולתי למנוע מזה לקרות.

"גאפ, אתה מוכן להסביר לי למה שתית 7 כוסות טקילה?" שאל קרוק,שעמד לצידי.

גאפ לא אמר כלום, ובשלב מסויים אני אמרתי:"אני לא יכול להגיד שלא ציפיתי לזה". למשך כמה דקות מישהי ניסתה לגרום לגאפ לשתות מים. אח"כ קרוק אמר:"ארארום,אתה תלווה איתי את גאפ? אני מעדיף שמישו יבוא איתי כי אני לא יודע איך לטפל באנשים שיכורים". "גם אני לא", אמרתי לו. שתיקה. בינתיים, ניסו לגרום לגאפ שוב לשתות מים, והוא אמר:"שנייה, אני חושב על מה שהוא אמר". סקרן אותי לדעת למי הוא התכוון. לבסוף גאפ התנער וקם..

למחרת, גאפ היה בהנגאובר והוא אמר שהוא לא אוהב להקיא. פחדתי. רציתי לגרום לו להפסיק לשתות, הרי ברור שזה לא יועיל לו בכלום. ככה הוא מנסה לברוח מהצרות שלו מחוסר היכולת שלו להתמודד עם המציאות ועם הטעויות שהוא עושה. אבל נמאס לי להגיד לו באופן ישיר דברים כמו:"אתה מדבר שטויות", או "תפסיק לשתות". זה לא עוזר.  אז אמרתי לו בצורה עדינה וחסרת מושג:"טוף..אז פעם הבאה תשתה פחות או משו". הוא אמר:"אכן, לא עובר יותר את ה-5". שמחה ואושר הציפו אותי. ראיתי את גאפ לומד מהניסיון שלו, מהטעויות שלו, ושמחתי. זאת תחילתה של דרך חדשה, והבנתי, שלפעמים, לא צריך להיות ישיר, אלא להיות עקיף, ולתת לו לראות לבד את המציאות, בתוספת דחיפה קטנה שלי. הרגשתי מאושר. גאפ משתנה,גאפ לומד. גאפ נהיה...גאפ. במחשבה שנייה,אולי לא יכולתי למנוע זאת, עד שראיתי את זה קורה.

אניווי, אני נוסע לסבא וסבתא לליל הסדר עוד חצי שעה, ואני חוזר ביום ראשון הביתה. הגיעה שעתי ללכת. *פוף* נעלמתי!

Ararom