אכן, כבר יש 100 כניסות לבלוגי. לא רע, הייתי אומר.

היה כיף לחזור היום לביצפר. ממש כיף. לראות שוב את כל האנשים שלא ראיתי כל החופש, זה ממש נחמד. הביצפר שלי שולט! תמיד דמיינתי אותו כהוגוורטס(טוב,יש לי דמיון קצת מעוות,נו אז?)

היה לי כ"כ כיף לראות את כולם שוב. שושה,באגה,אאורל,מבסוטה,מוזס,קירון,חיל,סרדין,קיצר...כולם.

היום יצא העיתון. שוב גילית שכתבתי די הרבה אליו. גם את הטור השבועי, גם סיקור על הצגה בביצפר, וגם סיפור קצר. בסט!

אניווי, היה קטע שטיילתי לי ברחבי ביצפר, ונתקלתי במבסוטה. עכשיו, מבסוטה היא מישהי שהתאהבתי בה. כתבתי על זה באחד הפוסטים הראשונים. עכשיו, היא לא רצתה, וכמה חודשים אח"כ,בטיול השנתי, היא קצת נמרחה עליי. זה עיצבן אותי והכאיב לי לכן הייתי צריך לשרוף את הגשר הזה, והתעלמתי. זה עבד מצויין. עברו עוד כמה חודשים, והרגשתי שאני מתחיל להתגעגע לידידות איתה. בחופש פסח זה הגיע לשיא. יצא לי לדבר איתה על זה ואמרתי שאני קצת מתגעגע ובדוגרי זה תלוי אך ורק בנו. קיצר,אז היום ניהלנו שיחה חטופה ונחמדה. אחרי שהלכנו כל אחד לדרכו קצת הסתכלתי עליה וחשבתי:"הוי, כמה חבל שהיא לא רוצה אותי..." אולי זה בגלל הכתף החשופה שלה, אבל יכול להיות שמדובר ביותר מזה. אבל אין צורך להתרגש או לנפח את זה, אם צריך לקרות משהו אז יקרה. בינתיים,זורמים(=

כלמקרה, יש לי הרגשה מעולה. מצד אחד אני מבין ושמח על המקום שיש לי כיום בחברה ומצד שני אני פשוט נדהם ממה שקורה. כאילו,בכיתה י' בקושי הכירו אותי בשכבה ובביצפר,בכיתה י"א קצת יותר אבל לא  הרבה..וגם השנה לא ממש הכירו אותי. אבל פתאום הכל עובד. פתאום יש בנות שאשכרה רוצות לדבר איתי, שהן סבבה איתי. אני יודע שזה נשמע די עלוב ופתטי אבל זה באמת ככה! אף פעם לא קיבלו אותי באמת במקומות שלמדתי ביסודי ובחטיבה, וגם בתיכון היה קשה, אבל הנה,זה באמת קורה!

ואני כ"כ שמח, וזה רק מוכיח לי שוב שאני על המסלול הנכון. אין לכם מושג כמה מאושר זה עושה אותי,באמת..

אני אוהב את העולם. אוהב כל אחד שנמצא בתוך חיי.

אז..להת' בינתיים(=

Ararom