היום נתגלתה לי הסתירה הפנימית הכי עמוקה שקיימת אצלי. מצד אחד,ביטחון עצמי טוב וסבבה, מצד שני, רציתי לדבר איתה, להגיד לה סליחה על הדבר הטיפשי שאמרתי שנבע מתוך חוסר ביטחון רגעי,והיו לי הזדמנויות, אבל לא הבאתי את עצמי לעשות את זה. אין לי מושג למה. אני מקווה שמחר זה דווקא כן יילך לי. כי זה יכול להיגמר לא טוב, אם אני אתחיל להסס שוב כי זה די משגע אותה, כי אני רואה אותה אלף פעם ביום עם מבט עצוב על הפנים שלי ועל הפנים שלה, והיא בטח שוב תוהה מה נסגר איתי, וזה גורם לי לשנוא את עצמי שאני פשוט לא אומר לה וזהו.

כשחזרתי הביתה הייתי מבואס בטירוף, והרגשתי קצת בודד תוך כדי קריאת יצירות בספרות לקראת המתכונת בספרות העמקה, אך בסופו של דבר נשתפרה הרגשתי.

יהיה טוב..

Ararom