9 בבוקר. אני קושר את הכלב. אחרי כמה דקות אמא יוצאת מן השירותים ואנחנו מתחילים לנסוע. 20 דקות והיא מורידה אותי בצומת. תופס מונית, עוד 5 דקות נסיעה, ואני שם. כמה דקות מחכה למורה שלי. הוא עשה לי שיעור לפני. נהגתי טוב, הבאתי גם רוורס טוב. חוץ מחוסר תשומת לב לאיזה במפר (גבשושית בשפתו של המורה שלי) ולכמה הולכי רגל עלובי נפש(או שלא) לא היו טעויות. נהגתי טוב. אח"כ,נוסעים, אני מבצע את הפניות שלי בצורה יפה. מגניב. מגיעים לחניון שבו מתחילים הטסטים. יוצא החוצה, נושם אוויר. מחכה לטסט(ר). עוברות 20 דקות, בו אני רואה את כל מכוניות לימודי הנהיגה מגיעות לחניון, כאילו יש איזה כנס. נכנסים לאוטו, נוהגים עוד קצת לפני הטסט. בכיף, גם הלך טוב. דו סיטרי,חד סיטרי. ואז, עוצרים איפשהו, ומחכים. אחרי עוד 20 דקות בא הטסטר. כמה דקות לפני המורה שלי שאל

"מתרגש?"

"כן,קצת".

"קצת,לונורא".

נכנס הטסטר. "שלום".

"שלום", עניתי לו, מנסה להשמיע שלום כמה שיותר נחמד. הייתי גם במצברוח טוב, אז בכלל.

ונסענו.

בכלל לא הרגשתי בטסט, פשוט..נסעתי. כיכרות, במפרים, הולכי רגל, נתיבים,כל השיט.

כמה וכמה פעמים נאלצתי לעצור להולכי רגל במעברי חצייה. רציתי לנסוע,יאללה, אבל מה,הולכי רגל. עוצרים. גם עושה רושם טוב על הטסטר מן הסתם. נו,נהיגה.

חנייה ברוורס. הייתי בטוח שחניתי רחוק מדי, אבל גם בשיעור הייתי בטוח שחניתי רחוק מדי, אבל היה טוב.

נוסעים ברחבי העיר, ואני חוזר לנתיב ימין. אותתי הרבה בטסט. בכל השתלבות.

חוזר לנתיב ימין, והטסטר אומר:"אתה לא מסתכל במראה כשאתה עובר נתיב".

"אוקי",עניתי לו.

נו,אני נותן מבטים חטופים. עכשיו נדגיש את העניין.

ונסענו, נתיב האצה. היה כיף! אחלה השתלבות.

נוסעים,רמזורים, מגיעים לחניון. חונים, שם על ניוטרל, מרים בלם, מכבה מנוע. יוצאים.

המורה מדבר עם הטסטר למשך דקה שלמה, ואז הטסטר פונה לדרכו, והמורה שואל אותי

"איך הלך?"

"בסדר"

"דפק לך ברקס?"

"לא".

"טוב, הנה יש שם תחנה, תפוס מונית לנהריה".

תפסתי. היו פקקים. הנהג שינה כיוון כל הזמן. נהג מניאק, עשה פרסה בקו לבן. ואח"כ נדחף בכניסה לכיכר. לא בסדר.

אגב,עשיתי גם פרסה בטסט. היה טוב.

הגעתי הביתה ב-1. אכלתי ארוחת צהריים קלה. כל הזמן הפלא לידי, לרגע שהמורה יתקשר.

קורא קצת ספרות למתכונת. מספר לכמה אנשים איך היה הטסט. אחרי ספרות, חזרה למחשב, ואח"כ לפסנתר. יש שיעור פסנתר היום. באמצע נגינתי הזורמת בפסנתר, הפלאפון מתחיל לצלצל. ישר הפסקתי לנגן, ועל הצג של הפלא היה כתוב את השם של המורה שלי. רצתי למטבח,למקום היחיד שיש בו קליטה.

"הלו?"

"Ararom,מה המצב?"

"בסדר, מה איתך?"

"גם. מה התעודת זהות שלך?"

אומר לו את המס'.

"תקשיב, אני מצטער לגבי הטסט"

"מה?" שאלתי, כלא רוצה לדעת

"אני מצטער"

"מה,נכשלתי?"

"לא, אני מצטער על זה שאני לא אתן לך שיעורים יותר"

הלב מתחיל לקפוץ לשמיים. הטירוף מתחיל להיראות.

"תבוא עם מתנה למשרד שלי בעוד יומיים"

"תודה!"

טירוףףףףףףףף

צועק לאבא,צועק לאח. צועק לאנשים

עברתי טסט!!!