אתמול היה יום מלא דאגות.

אתמול קמתי בבוקר וישר קפצה עליי המחשבה של הפגישה עם רושה. הרגשתי שברגע שאני אראה אותה אני אבין כמה התגעגעתי אלייה ועלה לי חיוך ענקי על הפנים. אחלה דרך להתחיל את היום.

תכננתי לרדת לסטימצקי לקחת את הארי פוטר, וחשבתי אפילו לנסוע לת"א למפגש ישרא, אך נזכרתי כמובן בפגישתי עם רושה ובסוף,אחרי שלקחתי את הספר, אכלתי וחזרתי הביתה. אך בהסתובבות בעיר הגדולה ראיתי הרבה בנות ואיכשהו, התחלתי לדאוג. הדאגה וחוסר הביטחון נראו לי על הפנים. דאגתי שאף פעם לא תהיה לי מישי, וכתוצאה מכך נקלעתי לבאסה קטנה והתחלתי להיות קצת פסימי. שכחזרתי הביתה ראיתי טלוויזיה, השקיתי צמחים(ההורים בסיני), התרחצתי, ויצאתי לפגוש את רושה. היה נחמד ביותר. דיברנו על איזה קטע שהיה לה עם חברים שלה. היא עוברת משהו מאוד דומה למה שאני עברתי לפני כמה זמן, שהייתי מאוד ביקורתי כלפי העולם והאנשים הקרובים אליי איכזבו אותי. אמרתי לה שלכל בנאדם יש את הסיבות שלו למעשים המסויימים שהוא עושה, או לא עושה, אבל עוד הגעתי לקטע של הנחמדות. למען האמת-לא הייתי במצב להגיע אליו, לדבר עליו. הייתי די מבואס. דיברתי איתה על מה שקרה לי בעיר הגדולה, והיא הבינה את זה לא נכון, שבעצם אני מחפש אהבה במקום לתת לה לקרות. זה לא היה ככה, זה פשוט היה יום מלא דאגות. שקעתי בדאגה. (תחליפו את הד' עם הג' ואת הא' עם הג' ויצא לכם אגדה). כשאני שוקע בדאגות, אני פחות טבעי ופחות אני. אניווי, היא דיברה בפלא עם קאקאשי כמה פעמים כשדיברנו, תכננה להיפגש איתו ישר אחריי. אני כבר הייתי בטוח שהיא מבריזה לי, אך אחרי כמה דקות הגיע קאקאשי עם האוטו ושורה אומרת לי: "זאת הפתעה". אני השתהיתי כמה שניות ואמרתי:"כן,הוא בא מוקדם", במחשבה שנגמרה פגישתנו. אבל, הם החליטו להפתיע אותי ולקחת אותי לעיר הגדולה לכבוד הגיוס. היה בסט, תודה לכם(=

כן,היה בהחלט נחמד. הלכנו קצת בטיילת,אכלנו קצת. לא הייתי טבעי לגמרי, אבל הצלחתי להנות. כשהלכנו קצת עוד בטיילת, רושה ציינה פעם אחת שהיא ביקורתית כלפי העולם,מאוד. אחרי כמה זמן היא שאלה את קאקאשי ואותי מה האנשים עושים בטיילת. אני עניתי שהם בטח יושבים ונהנים(במצב טבעי הייתי עונה: מה שאנחנו עושים), אבל שורה הגיבה להערה זאת ב:"ארארום, אתה תמים, הם בטח מעשנים סמים".

הערה טיפשית,אכן. אבל אני יודע מאיפה היא באה. אני יודע את התשובה לשאלה למה, למה היא אמרה את זה.  כמו שאמרתי, גמני הייתי במצב הזה לפני כמה זמן, אבל למען האמת, התמים הזה קצת פגע בי והוסיף לי לבאסה. מבין מאיפה שורה באה, ואם הייתי במצב טבעי אתמול הייתי יכול לעזור לה הרבה יותר. אבל יהיה פסדר, אם נדבר איתה על זה. היא גם מודעת למה שהיא עושה, וזה מצויין.

אני מקווה שגל הדאגות והפסימיות הזו יעבור כפי שהוא בא(ככה זה קורה בד"כ) ושאני אחזור לאיתני.

יומטוב,

Ararom