סיימתי את היומיים הראשונים בצבא הגנה לישראל!

מה?! אני,חייל? אני חוזר ביום שישי מהבסיס הביתה? אני חזר ביום ראשון?!

כה!

מוזר קצת,לא? בהחלט.

אז ככה:

עליתי לאוטובוס בתחנת חוף הכרמל בחיפה, משם נסענו לבקו"ם(בסיס קליטה ומיון) הידוע. כבר מאז שהייתי קטן אמרו שיהיה לי שוק, שאני אכיר אנשים משכבות אוכלוסייה חדשות שלא היכרתי.

לא היה לי שוק, לא הפתיע אותי שומדבר, במיוחד העובדה שעד כמה שצה"ל מנסה להיות מאורגן, לא תמיד זה הולך לו. בהתחלה התייבשנו בחוץ לפחות שעה-שעה וחצי, אח"כ אכלנו צהריים(לא הייתי רעב בגרוש), ואז ראינו סרט שמסביר על השרשרת חיול("נכנסת אזרח-יצאת חייל!"). בשרשרת חיול קפצתי מתור לתור. צילום פנורמי,צילום רגיל,טביעות אצבעות, אימות נתונים, חיסונים,קבלת חוגר,קבלת מדים. היה קצת מבאס בבקו"ם, אבל בעיקרון-נחמד. בחיסונים דיברתי עם הרופאה על הטראומה מבדיקת הדם שלי ועל הפחד שלי מעכבישים,בעיקר כדי להסיח את דעתי, וגם איפה אני גר וכו'..(=. אחרי כמה עיכובים(אלא מה?) נסענו לבסיס חיל החינוך. אחלה בסיס. היינו בצוותים זמניים עם מפקדות זמניות, ובעיקרון עשינו הרבה ראיונות אישיים והכרנו אחד את השני. היה נחמד ביותר. ביום הראשון היה הרבה כוח רצון ומוטיבציה, והיה לי סבבה, אבל ביום השני הייתי די מבואס וחסר מוטיבציה. אני חושב שמדובר בגלל שמחה מעבר לפורפורציות. כנראה שכ"כ דאגתי מהצבא, ששמחתי כ"כ שהולך לי, והדאגות לשמור על זה שאני שמח וסבבה לי גדלו, וכך איבדתי את זה. צריך להיות בפורפורציות. לזרום עם העניינים, יהיה טוב. ביום השני היו ראיונות אישיים עם המ"מ והמפקדת, וכל השאר הזמן הוקדש לארוחות או למשיכת הזמן בלי לעשות כלום. היה די מעפן, בתוספת למצברוח,ובלילה קצת טירטרו אותנו, אבל בקטנה. היום נמשך קצת המצברוח המבואס, אך כשהתחלתי לחזור הביתה חזר לי המצברוח והתחלתי לחייך. אפילו עזרתי למישי עם התיקים שלה כשהיא ירדה מהאוטובוס! פיייי

אנייווי,בדרך חזרה חשבתי על אוכל של אמא(הממ), וגם על העובדה שאני חייל שחוזר ביום שישי הביתה. !?

עוד מוזר לי קצת. אבל זה ייקלט.

בינתיים, משוחררים!

(=

חיים טובים, נצלו כל כרגע

Ararom