השבוע בצבא היה נחמד. קצת  יותר מתמשך, קצת יותר מצברוח מבאס, אבל נגמר טוב יחסית. יום שישי היה יום הפכפך. כאב ראש עוד מהלילה הקודם שהתמשך רוב היום. בבית כבר התחלתי להרגיש יותר טוב. אוכל אמא זה בסטטט! הגעתי הביתה רק בסביבות 4, בגלל שיצאתי יחסית מאוחר מהבסיס וגם הרכבת לא הגיעה עד התחנה שהייתי צריך.

מה שהיה השבוע בצבא זה תכנים קורסיים, אך גם הקפיצו אותנו לעזור לאבטחת משטרת ישראל, בגלל שהרבה שוטרים נמצאים בהתנתקות. הצוות שלנו נסע (בסופו של דבר) לנתניה. בסוף לא שמרנו בכלל בגלל העובדה שהמשטרה/צה"ל לא השיגו לנו מקום שינה. אז מה שכן עשינו זה להסתלבט כל היום תוך כדי ראיית טלוויזיה, משחק כדורגל שולחן או חי צומח דומם, שיחות פסיכולוגיות מעניינות ושירה בציבור. שרנו את "זהו הזמן" (שכולל בו את המילה חופש) מתחת למגורי האסירים. לונעים.

אניווי, הייתה לי שיחה עם מישו. הוא אמר שהוא מאוכזב שאנחנו לא שומרים בגלל שהוא רצה להיות חלק מהיסטוריית ההתנתקות. אני אמרתי לו שאני כבר מרגיש חלק מההתנתקות בגלל שאנחנו פה ועוזרים בעקיפין בתוכנית ההתנתקות. כל הנסיעות גרמו לי להרגיש את זה בעיקר, העובדה שאנחנו על מדים ועוזרים למשטרה גרמה לי להרגיש שאנחנו חלק מזה. אנחנו בתוך זה, אנחנו עוזרים בהתנתקות. גם דיברנו על צורך להיות רשום בדפי ההיסטוריה ועל מנהיגים כגון נפוליאון וכו'. הוא אמר שהוא רוצה להירשם כמישהו שהשתתף במבצע הזה.

נרשמנו כמשתתפים במבצע הזה.

חזרנו לבסיס רק בסביבות 2 אחרי נסיעה די מעפנה בטיולית הכלא, והלכנו לישון לאחר חצי שעה. למחרת המשכנו בתכני הקורס שנעשו מאוד מאוד מעניינים לרוב הקורס.

שבוע הבא נשארים שבת, ואנחנו עוברים בסיס ביום שני.

בשבוע הזה יש לנו תרגיל יח' דיבור של 10 דקות מול הצוות, ויש מבחן טירונות חוזר למי שנכשל, ואני ביניהם. את התרגיל דיבור אני עושה על ירושלים מנוקדת מבטו של העולם. מחר אני אוסף חומר, כותב מערך שיעור וגם מתכונן למבחן החוזר. אני גם אברר על קו שמגיע לצומת שלא יגרום לי לאחר לבסיס פעם רביעית ברציפות, ואארוז תיק.

היו הרבה שיחות טובות ומשמעותיות. אחת צוינה למעלה.

דבר ראשון אני חייב להגיד: רולנדה,אני גאה בך על שהחלטת ללכת לקבר! כל הכבוד! תאמיני לי,יהיה פסדר, בדוק. אל תוותרי. תישארי חזקה! אוהב אותך(=

חבר של ירח נפרד ממנה בגלל חוסר הערכה שלו לעצמו. חושב שהוא תמיד יפגע באחרות ובעצם פגע בירח ע"י זה שנפרד ממנה בגלל שפחד לפגוע בה. קולטים את הפרדוקס? ירח,תזכרי שיהיה בסדר,תזכרי! אני פה  בשבילך  בכל זמן שהוא! אוהב אותך(=

הייתה עוד שיחה מצויינת עם מישהו מהקורס שכולם נטפלו אליו בגלל שלדעתם קיבל פטור מאפוד שהוא לא מוצדק(שכתוצאה מכך הרבה אנשים שומרים כמה פעמים). הוא איבד את האמונה בקורס ודי שם זין עליו, ודיברתי איתו על זה. אמרתי לו שקודם כל ידאג לעצמו ושהוא יהיה בסדר ושלם עם עצמו מבחינתו,  ואז  ידבר על אחרים.

הייתה שיחה קורסית לגבי האפודים. אמרתי שאנשים שופטים בצורה גסה אנשים אחרים בעוד הם לא יודעים אם הפטור שלהם מוצדק או לא. אמרתי גם שיש אנשים שמזיקים לבריאותם האישית בגלל שהם לא רוצים לצאת מניאקים שהם מוציאים פטור. טיפשות.

הייתה הערב שיחה מאוד משמעותית עם יוסיפוב על הסרט המופע של טרומן וגם על אהבות אישיות שלנו, חוסר ביטחון עצמי, החיים בבועה, חוסר מודעות עצמית, תמימות ועוד הרבה דברים. פשוט שיחה מצויינת.

וקצת הומור: חבר שלי מהקורס רצה להגיע למסדר בזמן לכן זרק את האפוד מהחלון, קפץ מהחלון ורץ למסדר, אך בכל זאת איחר. זה מצחיק אותי לדמיין את זה((=

לילה טוב!

Ararom

נ.ב-חלמתי חלום מדהים בלילה. (כל החלומות מדהימים-אבל זה ברמה אחת למעלה). חלמתי שאאווין ואני  נמצאים בגינה שלנו, ואז אנחנו נשכבים בין השיחים. כלומר, היא נשכבה ואז אני הצטרפתי.  פתאום צועקים שאנחנו צריכים לפנות שני טורים והיא אומרת: נמשיך אח"כ. עמדנו בשני טורים, והלכנו לאיזו מערה מסתורית. ואז שוב היינו לבד, והיא שואלת: "איפה היינו?" ואז, התנשקנו נשיקה ארוכה וטובה. ובאמת, אשכרה הרגשתי שאני מנשק אותה, זה הרגיש כ"כ אמיתי. כשהתעוררתי הייתי בטוח שנישקתי אותה.  ולאורך כל הזמן, היה לה פרצוף סגור כזה, פרצוף שבעצם לא רוצה לעשות את זה, לא רוצה להיות שם.

חלום מדהים. אין לכם מושג איזו הרגשה חזקה זו הייתה.