"לנצח ולהישאר אדם", היה כתוב שם על השולחן,בעמדת תצפית של מג"ב. ניצחתי ונשארתי אדם.

וואו, שלושה שבועות לא כתבתי בבלוג. שלושה שבועות לא הייתי בבית. קרה הרבה. מהשבוע הראשון אני לא זוכר כמעט כלום, חוץ מזה שהייתה לי התנסות, העברתי 45 דקות של שיעור על שירות משמעותי. לא הלך משהו כי גם די הפתיעו אותי ולא הייתי מוכן לגמרי וגם כי הייתי די חסר ביטחון ולא אני.

השבוע השני היה האבט"שים(אבטחות משטרה). תגברנו את משמר הגבול. מג"בנים עם פשוט אנשים סבבה, חוץ מהעובדה שיש להם משהו נגד ערבים בטירוף. הם אחלה בני אדם, תשכחו מכל הסטיגמות נגדם. יש שם כמה שהם די מטורפים עד טמטום ומציקים לערבים בגלל שנאתם, אבל בעיקרון,רובם סבבה. היה מדהים איתם.

היה כמה שיט בחדר הבנים. חלק החליטו שמשעמם להם אז הם עובדים על אנשים בטלפון. זה התחיל בכיף, אבל אז הם עברו למישו מהחדר וזה הגיע לזה ששלחו לו הודעה מזוייפת שמישי כתבה שהיא אוהבת אותו. גועל נפש. אז זה היה קטע די קשה, כי די פיתחתי ציפיות לגבי ההודעה הזאת. לפחות אם לי אין מישי, לפחות שלו תהיה.

והפקרתי נשק, נשארתי שבת, אבל לונורא. ישראל ושוויץ יצאו בתיקו.

שבוע אחרי זה,השבוע הזה,גם היה מצויין. הייתי במצברוח מעולה כל השבוע, חייכתי, נהניתי, היה תרגיל אמצע שהלך טוב וקיבלתי 82,שזה ציון מעולה לפי מה שאמרו,אז בכיף. באמת הלך לי טוב.

גם העברתי 60 שניות על חופש פנימי. למרות שהרגשתי מנותק כשהעברתי את זה,קיבלתי אחלה תגובות.

ביום רביעי הייתה ירידה. שוב חוסר נחמדות,צעקות,קללות, ומה לא. למרות שהקורס מאוד מאוד התגבש עקב עליית סרגל העצמאות(שנותנים לנו לעשות דברים לבד ויותר בחופשיות), וגם החמשוש הראשון שלי והשני של הקורס,אבל לא הצלחתי להיות מאושר. יורדים על אנשים, צועקים. היום היה לנו מיצג חיילות ודיברתי עם המפקדת, וגם דיווחתי שהחדר שלנו שבר כיבוי אורות. אמינות זה ערך עליון. אל תקשיבו למושג מלשינים. אל תקשיבו לסטיגמות ולתגיות.

זה היה שלושת השבועות האחרונים בנקודות מאוד קצרות. מצטער,אבל חזרתי על זה הרבה ואם קיבלתם את זה בכמות מועטת. לונורא..

עכשיו אני צריך לנקות את הראש. החיפוש אחר אהבה נמשך. פיתחתי קשר עם מישי, והיה יכול לצאת מזה משו, אבל כשהיא סיפרה לי שהיא בקשר עם מישהו לא הייתי מאוכזב. שמתי לב לעוד מישהי בקורס, ובשיחתנו הראשונה אמרתי לה שהיא נראית טוב, בלי תכנון, פשוט אמרתי. ביום ראשון שבאתי היא נשענה עליי, וגם באיזו פעילות יצא לנו להחזיק ידיים. אני מתחיל לפתח רגשות אליה..מאוד חזקים. אבל..קצת התרחקנו. קצת קשה לי לדבר איתה עכשיו.

ומכל הדברים האלו, צריך לנקות את הראש. מחר אני קופץ לבקר בביצפר. אגב,ישראל ניצחה 2-0,אבל אמרו שהמשחק לא היה משהו.

לונורא,יש עוד צ'אנס למונדיאל.

לנצח ולהישאר אדם.

רות סוף.

Ararom