לכל מי שלא קרא את הספר ומעוניין לקרוא אותו, שיפסיק לקרוא כעת. רק אגיד לכם שזהו ספר מצויין שאפשר ללמוד ממנו הרבה.

שעת בוקר מוקדמת. הרגע סיימתי לקרוא את צופן דה וינצ'י מאת דן בראון בפעם השנייה. ספר מדהים. אפשר ללמוד ממנו המון.

הוא קודם כל מדבר על חיפוש. חיפוש משמעות, חיפוש אמת, חיפוש גילוי לסוד גדול שנשמר במשך הרבה שנים.

יש המון נקודות השוואה בינו לבין הארי פוטר. גם הוא במידה מסויימת מתעסק במאבק בין טוב לרע. אך יותר מכך, הוא מתעסק בחיפוש אחר האמת של החיים. לחיות את החיים בדרך נכונה. אני בטוח שגם בסופו של הארי פוטר נבין שגם הוא מתעסק באמת של החיים.

עוד נקודת דמיון בין צופן דה וינצ'י להארי פוטר, שהוריה, סבתה ואחיה של אחת הגיבורות מתו בתאונת דרכים, והיא גודלה ע"י סבה. האמנם?

סבה כמובן מייצג לא אחר מדבמלדור, בספרי הארי פוטר.

הסיפור מתחיל בכך כשסבה נרצח. כשהוא נרצח הוא משאיר אחריו הרבה סימנים לגבי סוד שנשמר לאורך שנים רבות, השייך לארגון כלשהו הנקרא מסדר ציון.

סבה משאיר לה הודעה למצוא את רוברט לנגדון, כשרוברט לנגדון הוא בעצם חשוד ברצח סבה. ומשם הדברים מתגלגלים.

כשממשיכים לקרוא, מתברר שהחיפוש שלהם הוא בעצם אחרי הגביע הקדוש. אך מהו בעצם הגביע הקדוש? כולנו סבורים שזהו הגביע שממנו שתה ישו בסעודה האחרונה. אך בעצם אנחנו מגלים שבציור המפורסם של ליאונרדו דה וינצ'י, הסעודה האחרונה, מופיעה אישה שהיא בעצם מריה מגדלנה, בת זוגתו של ישו. רגע, בת זוגתו של ישו?! ישו הוא קדוש! לא הייתה לו בת זוג,נכון?

אין זה סותר. אבל ככה כולנו מאמינים.

ומתברר שהייתה לו בת זוג. ואפילו היא הייתה הרה לו, נשאה את זרעו. וזה הסוד הגדול. הכנסייה התנגדה נחרצות לגילוי הסוד הזה, ואפילו שלחה אנשים להרוג את אבירי ההיכל שידעו את הסוד והיו להם את המסמכים המוכיחים את הסוד הזה. ולמה הכנסייה התנגדה כ"כ? כי מבחינת אמונתם, ומבחינת אמונתנו כולנו, בזכות שטיפת המוח שלה, ישו הוא קדוש ולכן זרעו לא יכול לעבור הלאה. הוא יחיד במינו, ככה הם מאמינים.

אז בזכות תעמולה ושטיפת מוח מחקה הכנסייה הנוצרית את מריה מגדלנה מהעולם. וכך גם מחקו את הנשיות הקדושה.

וכאן אני נכנס ומזדהה מאוד עם האמת הזאתי. נשים. בנות. בחורות. זה דבר מאוד יפה. גוף האישה הוא דבר קדוש ומדהים בפני עצמו. בנות הם דבר מדהים, תמיד כך טענתי ותמיד אטען.

אך בהחלט, בימינו נאבדה קצת מהנשיות הקדושה. היא עוד קיימת, ללא ספק, אחרת לא הייתי כותב פה, אך היא נאבדה קצת. איך רואים את זה? אתרי סקס ופורנו בהם מתנוססות תמונות עירום של בחורות, וגם בחורים? זלזול עצמי של בנות כלפי העולם והקדשת מאמציהם לרוע עד כך שהן נעשות מכוערות כלפי חוץ, רואים את זה.

והחיפוש הזה, אחרי האמת, אחרי מריה מגדלנה, אחרי הנשיות הקדושה שהתפוגגה לה, אחרי ההרגשה הנשית, הקלילות הנשית, החופש הנשי, האינטואיצה הנשית. אך היא בעצם יותר מזה, מדובר כאן על אהבה, בין אם אתה גבר או אישה.

האישה היא נושאת את האהבה, ובד"כ צריך להביא אותה לגבר שיאמין בה גם ויתרכך בה. לפעמים זה גם הפוך,כן,אני ההוכחה הקיימת לכך. אבל זה מה שבד"כ קורה. אז למה לא?

החיפוש אחרי הגביע הקדוש, הדבר המדהים, שהדרך אליו יכולה לחולל נפלאות, שינויים נפשיים פנימיים אדירים.

העלילה בספר מלאת תפניות, מתח, וכל שנייה מהספר מרתקת. מאוד מומלץ!

יש קטע בספר שמסבירים על שהצלב של הכנסייה שימש בעצם כמכשיר עינוי. המילה צלוב נכתבת באנגלית ככה: crucifix. לי, ולכל קוראי הארי פוטר זה הזכיר את המילה crucio שהיא קללת העינוי שאין עליה מחילה בספרים. המילה הזאת, crucifix נובעת מהמילה הלטינית cruciare, שפירושה הוא: לענות. מתחבר,נכון? (=

כמה ציטוטים:

לנגדון חייך. "סופי, כל אמונה שבעולם מבוססת על דברים שנמצצו מהאצבע. זאת ההגדרה של אמונה-הכרה במשהו שאנחנו חושבים שהוא נכון, משהו שאי אפשר להוכיח. כל דת מתארת את אלוהים באמצעות מטאפורות, אלגוריות והגזמות, החל במצרים הקדמונים וכלה בבתי הספר המודרניים של יום א'. המטאפורות הן דרך לעזור לנו לעכל את מה שאי אפשר לעכל. הבעיות מתעוררות כשאנחנו מתחילים להאמין במטאפורות שלנו פשוטן כמשמען".

"החברים הנוצריים שלי בהחלט מאמינים שישו באמת הלך על המים, ובאמת הפך מים ליין ובאמת נולד לאישה בתולה".

"זה בדיוק מה שאני טוען", אמר לנגדון. "האלגוריה הדתית הפכה לחלק ממארג המציאות. החיים במציאות הזאת עוזרים למיליוני אנשים להתמודד ולהיות בני אדם טובים".

"אבל המציאות שלהם כנראה שגויה".

לנגדון ציחקק. "לא יותר שגוייה מזו של מפענחת צפנים מתמטיים, שמאמינה במספר הדמיוני i מפני שהוא עוזר לה לפענח צפנים".

סופי קימטה את מצחה. "זה לא הוגן".

דקה חלפה.

"תזכירי לי מה הייתה השאלה שלך?" שאל לנגדון.

"אני כבר לא זוכרת".

הוא חייך. "זה תמיד עובד".

הקטע הזה אומר הרבה,אפשר ללמוד ממנו המון.  מה שאומר רוברט לנגדון בחלק הראשון, לגבי אמונה ומטאפורות, נכון חלקית, אך לדעתי יש לו תפיסה מוטעית. אני מכיר אמונה אחת,האמונה הגדולה מכולן, שהיא בהחלט לא מצוצה מהאצבע, והיא נמצאת שם, ההוכחות נמצאות בכל פינה.  אלפי אמנים מעבירים את האמונה הזאת דרך מטאפורות, והם תמיד צודקים. האמונה הזאת נקראת אהבה. הוכחות אתם צריכים? אני כותב כאן עכשיו. מאיפה אני כותב? מאהבה. אתמול האוטובוס עצר באחת התחנות. גבר נישק אישה ועלה לאוטובוס. זאת אהבה!

ואלו רק שתיים. מה שלנגדון מדבר הוא החיים דרך האמונה, מהאמונה. מהאהבה לדבר שאתה מאמין בו. אלו החיים!

אך יש אמונה, ויש אמונה עיוורת. בצופן דה וינצ'י יש המון אמונה עיוורת. הכנסייה, שהתנגדה כ"כ לפרט המידע שלישו הייתה בת זוג והיא נשאה את זרעו, מכיוון שזה עירער את "אמונתם". אך זה לא אמונה אמיתית. אמונה אמיתית צריכה לגבול באמת. אבל חשוב לדעת, קודם כל צריך לרצות. זהו השילוב בין חלום למציאות. השילוב הראוי. ארארגורן אמר על זה קצת, בשר הטבעות שני הצריחים, בספר כמובן.

גם אירגון "אופוס דאי", שהוא חלק מהכנסייה, האמין אמונה עיוורת. גם הם התנגדו לפרט המידע הזה על ישו. הם האמינו בעיקר בכאב.

כאב הוא דבר מטהר. אך לשקוע באמונה הזאת זה לא נכון, שלא נדבר על לא בריא. הפגיעות שלנו כבני אדם היא היתרון הכי גדול שלנו, כי ברגע שאנחנו נפגעים, ולומדים ממה שנפגענו ואיך, אנחנו מתחזקים, ונהיים יותר טהורים. זה בעיקר תלוי בנו, אם נרצה להתחזק, נתחזק. אך אירגון ה"אופוס דאי" האמין בטקסע כאב קבועים, בעוד אירגון "מסדר ציון" השמר על נשיות הקדושה, ביצע טקס של ביצוע יחסי מין של שני אנשים וקהל מסתכל עליהם, וככה בעצם הם גם שברו את הנשיות הקדושה.

יחסי מין זה דבר אינטימי בין בני הזוג. אין צורך להראות אותו לכולם, כמו שהם עשו בטקס הזה, כמו שיש באתרי פורנו. נכון?

אפשר ללמוד מהספר הזה המון. אהבה זה הדבר הנכון. וגם, שתמיד צריך להסתכל על עצמך, לפני שאתה שופט אחרים, גם מסדר ציון טעו,נכון?

כל העניין בחיים הוא לא להיות מקובע. לתת חופש למחשבה שלך, לשכל שלך. הבודהיסטים קוראים לזה מדיטציה. לא צריך לעשות מדיטציה כדי להירגע, פשוט צריך לתת למחשבה שלך לרחף באוויר, להיות רגועה 24 שעות ביממה.

פוסט מצויין, מלמד הרבה. "תלמדו!" אמר דיבס.

לפני צופן דה וינצ'י קראתי ספר הנקרא:"דיבס-הילד המחפש את זהותו" מאת וירג'ינה אקסליין. מדובר על ילד מאוד כישרוני וייחודי, הגדול בבית שבו רוב הזמן הוא לא היה רצוי, והוא ילד מאוד סגור ומופנם. הוא הולך לטיפול תרפי, שם הוא לומד על העולם ולומד להיפתח ולהראות את כישרונותיו לעולם.

לי היה טיפול מאוד דומה כזה ה' או ו' עד כיתה ח' לדעתי, או ט'.

וכעת, ציטוט אחרון מהספר"

"המילים הנשכחות הידהדו כרוחות בחשכה. חיפוש הגביע הקדוש הוא בעצם חיפוש מקום לכרוע בו לפני עצמותיה של מריה מגדלנה. מסע שמטרתו להתפלל לרגליה של המנודה, הקדושה האבודה.

בפרץ פתאומי של כבוד, נפל רוברט לנגדון על ברכיו.

לרגע דימה לשמוע קול של אישה...חוכמת הדורות...לוחשת לו ממעמקי האדמה".

זאת אהבה. (=

Ararom