עדיין שמח(=

אתמול ביום רציתי לבקר בביצפר, אך קודם עשיתי סיבוב קניות, וחזרתי הביתה רק ב11:45, כך שלא היה ממש רלוונטי להגיע לביצפר. בכל שאר היום הייתי על המחשב, פתרתי תשחץ, דיברתי עם אנשים, קראתי וישנתי.

אתמול בערב יצאתי עם חברים לבאולינג. הלכתי לאסוף את דובי מביתו. כל גופו היה תפוס מהגיבוש לצנחנים שהוא סיים. כל הכבוד, לסיים גיבוש צנחנים זה מצויין. בעוד חודש הוא ידע אם הוא עבר או לא. הוא לא בטוח עד כמה הוא רוצה את זה, אבל נראה. הכל לטובה.

אח"כ נסענו לשי. שי לא היה בבית, אז בינתיים ראינו ארץ נהדרת עם המשפחה שלו, ואחרי 20 דקות בערך שי הגיע, ונסענו לקיריון. אני לא תכננתי להוציא כסף על באולינג, אלא לפעמים לשחק כמה זריקות. בסוף שי ואנוכי סיכמנו לשחק תור-תור. דובי לא שיחק בכלל, בגלל כאבי הגוף. הבנתי איך אפשר לזרוק זריקה אידאלית בבאולינג. למדתי את זה מאנטון, בגלל שהוא גבוה ויש לו ידיים ארוכות, אז אין מרווח קפיצה בין הרגע שהכדור יוצא מידיו ופוגע במשטח. השיטה היא פשוט לגלגל את הכדור ישירות על המשטח ולכוון. זה עבד לי מצויין. נתן לי סטרייקים וספרים נחמדים מאוד. (=

שי ואני היינו צוות מנצח. במשחק הראשון היינו מקום רביעי לדעתי, לא פתחנו טוב, היינו צריכים להתחמם. במשחק השני כבר ניצחנו.  אנטון עצמו היה מקום שני לנו. (=

אני קניתי לשי ולי קולה, ושתינו בהנאה ונהנינו מהמשחק. היה סבבה. אח"כ חשבנו ללכת למועדון, אך בסוף רצינו ללכת לנאפיס, לשבת ולאכול קצת, אך בסוף נסענו לנהריה לאכול, ולא הגענו לעברון, כבר היה מאוד מאוחר.

עזבנו את הבר- מסעדה בסביבות 3:00 בלילה. הקפצנו את דובי הביתה ואני באתי לשי כדי שיראה לי איך משתמשים בתוכנה להורדת מדיה(סרטים,מוזיקה וכו'..) חדשה ומהירה מאוד בכל מחשב שהיא נמצאת בו. אני רק צריך לבקש ממנו שוב את הקישור לאתר ההורדה. או לחפש בגוגל. אעשה זאת(=

בדרך אליו דיברתי איתו קצת על גישתי לחיים. נתתי לו חלקים חלקים ממנה, ואתמול בלילה נתתי לו את הרעיון הכללי. חופש המחשבה. הבודהיסטים עושים את זה במדיטציה, אני עושה את זה במחשבה. לא אמונה מצוצה. אהבה,זוכרים? (=

לקחתי ממנו גם את הסרט "השדים של אמילי", סרט שהוא ראה עם חברים בקולנוע ועוסק במיסטיקה, ואמר שכדאי לי לראות אותו. אראה אותו.

לרגע אני אקח אתכם קצת אחורה בזמן, כשעוד ישבנו במסעדה. אלעד שנמצא שכבה מעלינו, הגיע עם חברה שלו, נטלי. בבאולינג קצת דיברתי איתה, נחמדה ויפה. טענו שאני מתחיל איתה כמובן(=

במסעדה היא ואלעד החזיקו ידיים. התבוננתי בידיהם המוחזקות זו על זו והרגשתי כמה למישהי שתחזיק איתי ידיים, יפה כמוה. הנשיות הקדושה. הרגשתי כמה אני רוצה את זה, זקוק לזה.

בשלב מסויים היא נתנה מכה מחנכת לאלעד, ואני אמרתי, הרבה בצחוק וקצת בקנאה:"חה חה, חברה שלך הרביצה לך". כן, הרסתי קצת את הנשיות הקדושה במשפט הזה. אשתדל כמה שאני יכול לא לעשות זאת שוב. הנשיות הקדושה.

באותו רגע זה פחות הטריד אותי, אך אח"כ כן.

כשהגעתי הביתה אחרי שהייתי אצל שי, השעה הייתה כבר 4:00. נכנסתי הביתה דרך דלתות המזווה, ואז למטבח, והסתכלתי מחוץ לחלון מולי. הייתי קצת עצוב וחושב על אותם הדברים שאמרתי.

ואז ראיתי את זה. את שילוב האורות. זה הזכיר לי את אותה תמונה מפורסמת. הסצינה של אראגורן וארוון בסרט. שילוב של אור לבן כחול ואור צהוב היה ברחוב בחוץ. כיביתי את האור במטבח, וזה העצים את האור מבחוץ. בחושך זה היה הרבה יותר דומה לאור בסצינה ההיא. זה היה מדהים. אראגורן ובת זוגתו. בת זוגתו של המלך. הלביאה.

הנשיות הקדושה. אני מסוגל!

את חמשת השורות האלו כתבתי בסביבות 4:00 בלילה, אחרי שראיתי את האור. כתבתי את זה מתחת למשפט מסויים במחברת שלי:"ימשיך אני ימשיך עד סוף העולם".

המשפט הזה נשאר ממכתב האהבה שחניך מהמכינה כתב בדפי המחברת שלי. אומר הכל,הא? ((=

חושבים שזה הסוף? לא ולא! זו רק ההתחלה. קרה משהו מדהים בלילה, פרי דמיוני.

כשנכנסתי למיטה, קראתי עוד כמה עמודים מהספר החדש שהתחלתי הנקרא:"אני קלאודיוס", ספר על ימי רומא ועל השלטון שם.

כשסיימתי לקרוא, נזכרתי בחלום שחלמתי, שעליו סיפרתי לשי חצי שעה מוקדמת יותר. בדרך למיטה, כמובן, אמא שמעה שאני נכנס,שאלה אם הכל בסדר ואני לא נבהלתי וציפיתי לזה ואמרתי: "כן,הכל בסדר".

החלום שחלמתי היה שאני נמצא באיזשהו בסיס צבאי, שבאורח מוזר אך הגיוני דומה מאוד לחדר שלי, ואני מגלה שחניך שלי, או מישהו צעיר ממני שנמצא בבסיס, גנב לי דברים מהתיק הקטן שלי. קצת כעסתי עליו. הדבר הראשון שאני זוכר אח"כ זה שיש המון בגדים תלויים על הקיר בחדר שלי, שהם הבגדים של החניך. התחלתי להוריד את הבגדים מהקיר, וארזתי אותם בתיק הגדול שלי, שאיתו תמיד הלכתי לצבא.

וכך נגמר החלום. ועכשיו, כשאני חושב על זה, זה דווקא כן מזכיר לי משהו.

סהר.

בלילה היו רעמים. הבית היטלטל. המנורה חרקה. דמיוני פרח. הרגשתי שמישהו מסתובב בבית. שמישהו מסתובב בחדר שלי. כל הזמן שמעתי רעמים בקצב קבוע, אח"כ כמה צעדים מהירים, ושקט. ושוב, ושוב. הייתי בטוח שיש מישהו בחדר. הייתי בטוח שראיתי דמות לבנה מטושטשת בחדר. וכל אותו הזמן חשבתי על שי, ועל החלום. הכל חזר על עצמו בקצב קבוע. בשלב מסויים חשבתי לעצמי:"אל תתגלה אליי. אני מפחד". באמת. זה היה רגע שמימי מאוד. עם הפחד גם הייתה סקרנות.

יש לי הרגשה שאני צריך לדעת ממשהו, ללמוד משהו. שאני פרשת דרכים כלשהי. בבוקר קמתי שרגליי מבצבצות מהשמיכה. היה לי קר ברגליים. לא הבנתי איך הגעתי למצב כזה. זזתי הרבה בלילה. יש לי הרגשה שלאותה דמות לבנה היה משהו בעניין. בדיעבד, למרות הפחד, בבוקר רציתי שהיא מאוד תתגלה אליי. שמה שאני צריך לדעת-אדע.

זהו.

יומטוב! (=

Ararom