אינני מסוגל להאמין בשנה חדשה, בחיים חדשים. כרגע. ואיכשהו בתוכי אני רוצה להאמין, רוצה להיות מאושר, אך משהו בי עדיין מתנגד.

בימים האחרונים אשכרה העסקתי את עצמי בלפגוע באנשים. ווואלה, חלק גדול מזה הרגיש טוב. אפילו טוב מאוד.

וכמובן שיום אח"כ הרגשתי איום ונורא, ואיפשהו רציתי לצאת מזה, אך המחשבות האלו שוב באות, הרצון הזה להגיד לכולכם שזאת תהיה חרא של שנה, שכולכם בני זונות ואני באמת ובתמים שונא את כולכם ושאני מקווה שכולכם תמותו, כולל אני. אנשים אומרים לי שנה טובה ואני לא מחזיר להם תשובה. במיוחד לא לה ששלחתי כמה פעמים הודעות והיא לא ענתה.

ובפעם הראשונה אני מודה שקרה לי שינוי שהוא לא טוב, במיוחד כי הוא נשאר קבוע ומאוד קשה להתגבר עליו. איזשהו הרגל רע.

היום ניסיתי, וכמעט שהצלחתי, אך נגסתי יותר ממה שיכולתי ללעוס כנראה. הפעם האחרונה שהרגשתי אושר אמיתי זה היה ביום חמישי בערב, וזה עבר במהרה עקב ביקורת של ההורים וחוסר היכולת שלהם לתמוך. אבל גם לא נתתי לעצמי במידה מסויימת. אמרתי לעצמי בלשון של אמת:"אתה תתחרט על זה אח"כ", אך באותו ערב היה כ"כ טוב לסרב לחבר שלי לבוא לראות סרט עם כולם ולסרב להגיד לו כל דבר למרות שהוא עלה על הנקודה באופן מצויין:"אתה מתרחק ממני, אתה לא נותן לי להבין אותך, זה ממש מעצבן".

"אז תתעצבן", אמרתי. ובאמת נהניתי מזה.

וכשרולנדה אמרה את אותם הדברים, רק היא לא אמרה שזה מעצבן אותה, לא הייתה לי כ"כ הנאה, אבל לא היה לי איכפת יותר מדי.

ראיתי את השדים של אמילי רוז. סרט מצויין. אבל שוב בא לי להגיד לכם: זאת תהיה חרא של שנה, שומדבר טוב לא יקרה, לעומת כל הטוב שקרה בשנה שעברה, וכולנו בני זונות שנמות בטרם עת. זה לא עושה הרגשה טובה, אך זה לא מפריע לי יותר מדי.

תהיה לי המון עבודה ביום כיפור הבא. כבר יש לי שתי אנשים שאני חייב להם סליחה.

האם אני רוצה? אין לי מושג. אני רוצה להיות מאושר אך המחשבות האלו ממשיכות לבוא. איך יצרתי הרגל רע תוך שלושה ימים,הא? רק אני מסוגל