ליד הבית שלי יש משמרות זה"ב. בשל גלי הנוסטלגיה שמציפים אותי בכל פעם שאני רוצה לחצות את הכביש בבוקר,אני מתנהגת יפה ולא חוצה עד שהמקלות עם התמרור סוללים לי את הדרך לחציה בטוחה אבל אני חייבת להגיד, פייר, ממש התאכזבתי....

כשהיינו בכיתה ו' והפעלנו את משמרות הזה"ב שמול בית הספר, היו כללים ברורים ונכונים שאפשרו לנו לתפקד כמו שצריך.

הכללים היו שהמפקדת (הילדה עם המשרוקית שקיבלה את התפקיד כי המורה הכי אוהבת אותה) מפעילה שיקול דעת (של ילדה בכיתה ו' אבל עדיין שיקול דעת) וכשנראה לה שהכביש יחסית ריק היא שורקת ושתי הבנות האחרות יורדות לשפת הכביש ועם המקלות עושות את ה"גדר" הזאת שמאפשרת לילדים לחצות.

אני לא יודעת מי נותן את ההוראות למשמרות הזה"ב בשנים האחרונות אבל מה שראיתי ליד הבית שלי פשוט זעזע אותי.

הילד הקטן והמסכן עם המשרוקית מרים את היד ומסמן למכוניות לעצור ורק אחרי שהמכוניות נעצרות הוא שורק והשניים האחרים יורדים עם המקלות לכביש.

מיותר לציין שלאף נהג לא אכפת מיד קטנה של ילד שמנופף ומבקש ממנו לעצור מה שאומר שאפשר לעמוד רבע שעה ולחכות לחצות כביש קטן רק כי לנהגים לא אכפת. אני אישית טוענת שאין ברירה, חייבים לדחוף להם מקלות בפרצוף כדי שיבינו את הרמז, אני לא אומרת שצריך לחסום את המכוניות בכח, אבל כל הרעיון הוא שהמפקד שורק כשהכביש יחסית פנוי (נגיד, כשהמכונית הכי קרובה עדיין רחוקה) , המקלות יורדים לכביש והנהגים שמגיעים מרחוק נעצרים, למה צריך היה להוסיף את הנסיונות האלה לעצור את המכוניות עם היד.

ולא הייתי מספרת את כל הסיפור הזה אם לא הייתי רואה בעיניים שלי אשה מבוגרת עומדת על שפת הכביש ואומרת לילד עם המשרוקית: "הם לא רואים אותך ככה מרחוק, אתה צריך לרדת עוד יותר לאמצע הכביש"

ועכשיו כשאני קוראת את מה שכתבתי אני כבר לא יודעת מה מזעזע אותי יותר, חוסר ההגיון באופן שבו מפעילים היום את משמרות הזה"ב או אנשים מבוגרים שאתה רק יכול לקוות שאין להם ילדים משלהם שאותם הם יחנכו לרדת עוד יותר לאמצע הכביש .

יש לי מבחן באנטומיה עוד שבוע והשריר היחידי שאני מכירה בגוף שלי זה ה- soleus. מה יהיה איתי.... אפילו כשאני לומדת משהו שאני נהנית ממנו אני לא מסוגלת ללמוד.

אני נכנסת למעלית עם איש ואשה נוספים. המעלית היא מהמעליות האלה שנראות מזעזע מבפנים, כאילו הן עדיין לא בנויות, יודעים על מה אני מדברת?

בכל מקרה, האשה נכנסת למעלית ושואלת: "המעלית הזאת רגילה? היא עולה למעלה?" והאיש עונה לה: "כן, היא בסה"כ מעלית פחות יפה" ואז הוא מוסיף ואומר: "עכשיו כשאת בפנים היא יותר יפה"

אחרי שהאשה יוצאת מהמעלית והמעלית ממשיכה לעלות אני כמעט ולא מתאפקת מלהעיר: "נו, עכשיו המעלית שוב מכוערת או שגם אני בסדר?"

אסור לתת לי לעדכן פוסטים כ"כ מעט... עד שאני כותבת אני כבר שוכחת כל מה שרציתי להגיד.

כתבתי לפני שבוע פסק דין משמעתי, במסגרת העבודה שלי במשרד. אני חייבת לציין שאני ממש גאה בעצמי ושזה שינוי מאוד מרענן להכריע במקום לקחת צד. (אפילו שהרבה יותר קל לקחת צד)

70 בבגרות בחיבור???? הא!!! נראה אתכם נותנים לי 70 בחיבור עכשיו!!!

אני מצוננת נורא ואין לי כח לעשות כלום.... אני ישנה רע והעיניים שלי נעצמות כל היום והאף שלי שורף כמו נקניקיות בצ'ילי (פנחס מכין כאלה מעולות, אגב. יאממ....)

וואו, כבר אזכור שני של פנחס בפוסט אחד. ממש אין לי מה לכתוב, הא? J

סתם, פנחס... סתם....

הפייסבוק הזה נפלא, כל שבוע מתחילים איתי לפחות שני בחורים. זה נהדר... מיותר לחלוטין כמובן אבל עדיין נחמד.

לו רק אנשים היו לומדים להוסיף לעצמם אפליקציות בלי לשלוח הזמנות לאפליקציות האלה לכל רשימת החברים שלהם זה היה יכול להיות מושלם.

יש לי מיליון דברים לעשות היום וברור לי שמתוכם, כל מה שאני אעשה היום זה לסדר ציפורניים.

טוב, אני משערת שגם זה משהו....

א: "מי לימד אותך לעשות את זה?"

אני: "אידי"

~ אוי ואבוי... אני מכורה.... ~

גארפילד הביא לי עוד חיפושית לאוסף. (שלא לדבר על תיבת הנגינה המדהימה... שוב תודה על זה, גארפילד) כבר יש לי מלא... עכשיו רק צריך משרד בשביל לעשות תערוכה יפה... בינתיים הן מצטופפות על מדף בחדר שלי ולא נראה לי שנוח להן כ"כ.

דנה אינטרנשיונל ועידן יניב במקום הראשון במצעד של גלגל"צ?!

איך אמר חשין... "מאז המצאת העט הנובע, העולם רק הולך אחורה"

שקופית, יקירה, השבוע ראיתי דוכן של חולצות שמכרו בו חולצה שהיה רשום עליה: "זהירות כלבה".... אני מריחה תביעת קניין רוחני בדרך.

פנחס, אתה מבין בזה הכי הרבה. בא לך לייצג? J

טוב, די, אני חייבת לעשות משהו עם עצמי.... אני אלך לסדר ציפורניים J

שיהיה המשך שבוע מצוין בינתיים,

אני.