lostchild

בקרוב, פינלנד, הולנד. נשמע טוב. הלסינקי, אמסטרדאם.

שבועיים וחצי להיות עם עצמי. בא לי על זה, על הלבד הזה, אני רוצה ליתגעגע.

שבוע של נון-סטופ עם תמר ושחר.

מה עוד יכולתי לבקש.

ידעתי שהכל יסתדר בסוף, ממש כמו שנה שעברה- ברגע האחרון.

אז עוד פחות משבועיים, אני כבר לא פה.

הסתפרתי סוף סוף, כמו שרציתי. נוח לי ואני מרגישה יפה.

אתמול סיימתי עם הבגרויות. עד להודאה חדשה לפחות.

אני מסניפה אותה כמה שאני יכולה, יום יום, עד שהיא כבר תהיה רחוקה.

אני מסכימה עם שחר- האינטנסיביות הזו, אני לא יודעת מה אני אעשה בלעדיה...

העובדה היא, שבתקופות טובות, הרצון והצורך לכתוב אצלי פוחתים.