שני הפכים שנפגשים בצומת הקשה בחיים.

לקפוץ או לא לקפוץ? לקפוץ. זאת הבנתי מזמן. אך לאן?

כל צד מזמין ומפתה, מתגרה בי שכלית.

האם לקפוץ חזרה אל מעבר לחומה? לא להשאיר זכר? לא להשאיר חום גוף?

האם לאהוב? לקבל? להבין? להשתנות? להזדקן יחד?

האם לצלול לאבדון?

אז החלטתי לעשות צעד אמיץ ולבחור כי עייפתי. עייפתי דיי. 

קבלי אותי אלייך. אל תשליכי. זה לא מובן מאליו.

לטפי. נשקי. תכניסיני תחת כנפך.

אהיה לך לסלע...  אהיה לך לרוח.

עוד לא תם זמני. המנגינה לעולם נשארת.