m00r

האיש עם הפנס והמפה שהתנדב לעזור לי ניגש לרכבת הימנית. קמתי מספסל ההמתנה סוף סוף כדי להיכנס, וניגשתי אל השמאלית, שם היה האיש, אז התחלפנו. "אתה תיקח את המפה, אני את הפנס," אמר, "והראשון שיגיע למקום עם הרכבת יודיע לשני," והוא נתן לי מכשיר טלפון נייד ופתק שעליו כתוב מספר הטלפון שלו עצמו. קיפלתי את הפתק ושמתי בכיס הסוודר של הבחורה הסגולה וקיפלתי את המפה והוא קיפל את הדף שנתתי לו לפני שהגיע עם המשפטים המודגשים. אחרי שכולם קיפלו הכול, עלינו: לשמאל ולימין, ושתי הרכבות השונות יצאו לדרך ברעש כה עצום שאפילו אני כמעט שמעתי.

עכשיו אני נוסע, למקום אליו עדיין לא הגעתי עם אנשים שעדיין לא עברו בדרכי. על ריפוד המושב שלפניי מעוינים ירוקים וכחולים משולבים זה בזה. העיניים מתמקדות, מעוינים ירוקים וכחולים משולבים זה בזה, עוד ועוד, דוהרים זה לתוך זה ואינם מתנגשים לעולם.