m00r
לנוע. |
| 6/2005
00:13
כשזזתי הצידה למקום הנכון והמילים נרגעו נותר רק הר לבן מנייר במרכז הקרון. רעידות הרצפה גוהצו אל הדרך והחדר לא נע עוד. עברתי לקרון השישי, האחרון, שנגרר בנינוחות אחר גופה של הרכבת. קרון זה היה קטן מהשאר, ורעש הגלגלים נשמע בתוכו כלא יותר מהמהום עליז בפינות. בתוכו הוצבו ספסלי עץ קטנים, על אחד מהם היה מונח ספל ובתוכו ורד, על אחר ישב איש עם מעיל. כשהרמתי את הוורד, האיש לקח את הספל, ושכשמתי אותו בשקית הוא שתה מתוכו. אז אמר שהוא יודע מהו המקום לעברו אני נע ויודע מנין באתי. הרכבת המשיכה להתקדם, התיישבתי מולו, הבטתי בו שותה את הוורד וחיכיתי לתורי.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
